הנבואה של משה רבינו
הגמרא(1)מגילה לא, ב. אומרת שספר דברים אמר משה רבינו "מפי עצמו". ותוספות אומרים על זה: "וברוח הקודש". והנה ברוה"ק יש הרבה מדרגות. על משה רבינו נאמר(2)דברים לד, י. : "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", ומובן שהרוה"ק של משה היה בתכלית המעלה [הגבוה ביותר]. עוד, ספר דברים, משנה תורה, הוא חלק מתורה שבכתב, וכשאומרים שמשה רבינו אמר אותו "מפי עצמו", אין הכוונה שאין זה נאמר מפי הגבורה, מהשם עצמו, ח"ו. שהרי הרמב"ם פוסק שמישהו שטוען שמילה אחת של התורה משה אמר מעצמו – הוא כופר, ומכל-שכן זה לא שייך להגיד שכל ספר דברים משה אמר מעצמו.
לכן, צריך להגיד ש"מפי עצמו" בכוונה שמשה רבינו אמר את ספר דברים ברוה"ק, כי אלקות התאחד אתו, כמאמר "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", וכשהוא אמר "ונתתי מטר גו' ונתתי עשב גו'", דהיינו 'אני>/דפ אתן מטר וכו'", זה נאמר ע"י השכינה מתוך גרונו של משה.
והנה ההבדל בין משנה תורה וארבעה ספרים הקודמים הוא רק באופן איך שהם נגלו אלינו. הארבעה ספרים – אף-על-פי שבאו אלינו ע"י משה רבינו – הרי מסרם משה רק כשליח(3)רש"י מגילה לא,
ב ד"ה משה., מה שאין כן משנה תורה שמסרה לנו משה רבינו "מפי עצמו" [ז.א. אחד עם הקדוש ברוך הוא], ולא כמו שליח, כי התלבשה השכינה בהשגה של משה והתאחד אתו ודיברה "מתוך גרונו של משה".
ועל דרך זה הוא גם בנוגע כל חידושי תורה שמתגלים לנו ע"י התנאים ואמוראים וכל תלמידי חכמים שבכל דור ודור – שהם נקראים בשם "משה"
(4)רש"י חולין צג,
א ד"ה משה.
– "שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה הכל ניתן למשה מסיני"
(5)מגילה יט,
ירושלמי פאה פ"ה, ה"ד.
, דהיינו כל חידושי תורה מכל תלמידי חכמים ניתנו מהקב"ה למשה והם דבר הוי' ממש
(6)ראה כ"מ בהל' תשובה שם.
בלקו"ת בחוקותי נ, א.
. החילוק הוא רק באופן ההתלבשות בהשגה (ומובן, שיש כמה חילוקים, אבל כל אלו הם דבר הוי' ממש).
ומובן מהנ"ל שכשם שבמשנה תורה נמצאים עניינים חדשים, מוסברים ג"כ הרבה עניינים שבספרים הקודמים, אשר בלי המשנה תורה לא היינו יודעים את עניינים אלו, כך זה ג"כ בנוגע החידושים ותקנות שבכל דור ודור, שאם לא שומרים על התקנות וכו' של "אתפּשטותא דמשה בכל דרא ודרא"
(7)ת"ז תס"ט (קיד, א).
וראה ב"ר פנ"ו, ז.
זה לא רק חוסר בתקנות וכו' עצמם אשר הם דבר הוי' ממש, אלא זה ג"כ חוסר בקודמים. וכמו שכתוב במכילתא על הפסוק
(8)שמות יד, לא.
"ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו, שהאדם שמאמין ברועה נאמן הוא כאילו הוא מאמין בהוי', והאדם שמדבר על רועה נאמן הוא כאילו מדבר על הקדוש ברוך הוא
(9)הנ"ל מספר ליק' שיח'
חלק ד ע' 1087-1088.
.
class="heb" style="text-align:center;">מעשה זוטא
בבואם להר שעיר (אדום שם ישבו בני עשיו) בדרכם לארץ המובטחת, בני ישראל רצו לכבוש את הארץ, אבל ה' אמר: אתם עדיין לא רשאים לכבוש את הארץ הזו ועליכם ללכת מסביב, כשכר לעשיו על כיבוד הוריו. לכן, רבותינו לימדו אותנו שבעד כיבוד אב ואם האדם נהנה מהפירות (השכר) בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הב
(מדרש על פרשתינו, נתפס ברשות מספר מיום ליום – לוח ילקוט יומי מאת הרב ניסן מינדל).
