עבודה למעלה מטעם ודעת
בשיר של משה רבינו שבפרשתנו, משה רבינו מבקש מבני ישראל להקשיב ("האזינו") לדבריו וחוזר על העבר של עם ישראל ומודיע אותנו על התוצאות הנהגתנו בעתיד. משה מזכיר לנו איך הקדוש ברוך הוא בחר בנו להיות לו "עם סגולה", נתן לנו את תורתו, ומשגיח עלינו במדבר ממצרים לארץ ישראל.
בפרשתנו כתוב "ימצָאֵהו בארץ מדבר וגו'" (לב, י). משה רבינו אומר לנו שהקדוש ברוך הוא מצא אותנו במדבר. הרי המילה "ימצאהו" הוא לשון מציאה דווקא והאדמו"ר הצמח צדק מבאר ש"עניין המציאה הוא דבר יקר ועד שבא שלא כסדר והדרגה" (1)ילקוטי שיחות,
חלק לד,
ע' 210. ועל פי זה מבאר רש"י "אותם מצא לו נאמנים בארץ מדבר" – והוא עניין האמונה, כי עניין האמונה "היא למעלה מהחכמה" כשם שעניין המציאה שהיא גם כן למעלה מהחכמה (ויש לומר שזהו כבפשטות, מכוון שמציאה באה לו להאדם בהיסח הדעת) (2)ילקוטי שיחות,
חלק לד,
ע' 210. הרי "מציאה" היא משהו שאנחנו פוגשים באופן בלתי צפוי, ואמונה אי אפשר להשיגה בלי עזרה מלמעלה, והיא דומה לבחינת מציאה.
והנה רש"י לא הסתפק לכתוב ש"קבלו עליהם תורתו" אלא מוסיף גם "מלכותו ועולו" – כי זה שהקדוש ברוך הוא כביכול "מצה" אותנו במדבר, כמו שמוצאים מציאה, באופן שלמעלה מסדר והדרגה הרי זה מכוון גם כן עבודתם של בני ישראל היא כך (3)ילקוטי שיחות,
חלק לד,
ע' 210. ז.א. שעם ישראל מתייחסים לה' למעלה מטעם ודעת, שאין עבודתם דבר של הגיון, אלא של אמונה פשוטה. שנוסף על כך כשקבלנו את תורתו קבלנו עלינו גם מלכותו ועולו, והרי זהו ביטול בשלימות, למעלה מחכמה (כמו ביטול העבד לאדונו), ולכן מדה כנגד מדה "ימצאהו בארץ מדבר" – שהקדוש ברוך הוא מתייחס עם עם ישראל באופן של מציאה, דהיינו לא בסדר והדרגה ולמעלה ממדידה והגבלה.(4)ילקוטי שיחות,
חלק לד,
ע' 210
וההוראה בשבילנו היא עיקר גדול בעבודת ה', שהרי מכיוון שאנו מקבלים את התורה כל ים מחדש, עלינו לחדש את אמונה פשוטה שלנו בה' ותורתו כל יום גם כן מחדש.
באמת, "בארץ מדבר", בשעת מתן תורה, היה זה בגילוי רק "לפי שעה", אבל עיקר הגילוי יהיה לעתיד לבא, בביאת דויד מלכא משיחא, עליו נאמר "מצאתי דוד עבדי", במהרה בימינו ממש.
(5)ילקוטי שיחות,
חלק לד,
ע' 210
הלכה למעשה
כיצד מצות ישיבת בסוכה
שיהיה אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה ואם הוא צריך לספר עם חבירו יספר עמו בסוכה כללו של דבר לעולם ידמה עליו סוכתו כאלו היא ביתו וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו.
(שו"ע הרב, תרלט, ד)
הנהגה למעשה
על קיום מצות סוכה האדם ממשיך על עצמו קדושת הז' מדות שנתדבקו בהם השבעה רועים שהמשיכו על ידן אור אלקותו יתברך לעולם כו'.
(ר' קלונימוס קלמן מלובלין, מאור ושמש, סוכה)
גאולה למעשה
"ויקבץ נדחי ישראל" – עיקר הקיבוץ גלויות הוא ברוחניות וכתוצאת מכך גם בגשמיות
ידוע שעבודה דבירור הניצוצות הוא ענין "קיבוץ גליות" ברוחניות – קיבוץ גליות בגשמיות אינה העבודה שלנו כי זוהי עבודתו של משיח, כמו שכתב הרמב"ם
(הל' מלכים ספי"א) "יעמוד מלך כו' הוגה בתורה כו' וילחם מלחמות ה' כו' וקבץ נדחי ישראל", ואין זה מעניננו לחסוך למשיח עבודה, ועוד זאת, שאין זה בכוחנו כלל. וגם עם מישהו חושב שהדבר הוא בכוחו, עליו לדעת שאין זה עבודתו, אלא זוהי עבודתו שם משיח.
וכיון שלמעלה אין נותנים לאדם כוחות בחינם, צריך לנצל את כוחותיו לצורך העבודה המוטלת עליו, דהיינו קיבוץ גליות ברוחניות – וזוהי גם ההכנה לקיבוץ גליות בגשמיות.
ולכן צריכים להתכונן לביאת המשיח על ידי העבודה דבירור הניצוצות, היינו, לנצל כל ענין – אפילו של לעומת זה בשביל קדושה.
(שערי גאולה, ח' ב' ע' קכט)
