כי קרוב אליך הדבר מאד
בפרשת השבוע משה רבנו מבטיח לנו שכשנחזור בתשובה ונקיים את התורה בשלימותה, ה' יקבץ אותנו מכל המקומות בכדור הארץ ויביא אותנו לארץ ישראל "והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה [..] כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמור מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך:(בפרשה, ל, ט-י). ומשה רבנו מזרז אותנו: "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו": (שם, פסוק יד).
והנה פסוק זה, "כי קרוב אליך הדבר מאד" וגו', הוא יסוד של ספר התניא, אשר מסביר בו איך כל יהודי יכול להתעלות בעבודת ה' ובקדושה אל מדרגה של בינוני ואפילו למדרגת צדיק. שהרי, כמבאר האדמו"ר הזקן, בינוני "בודאי אינו מחצה זכויות ומחצה עוונות"(1)תניא, פ' א, הוא בודאי לא אדם שעוונותיו וזכויותיו שווים, אלא הוא יהודי ברמה מאד גבוהה שאף פעם לא ניכנע ליצר הרע שלו, לא במחשבה לא בדיבור ולא במעשה(2)תניא, פ' יב.
באמת, התניא שואל, איך אנו יכולים להבין את הפסוק הנ"ל שקרוב אלינו לקיים את כל התורה, אם לפי ניסיוננו הוא לא דבר קל להגיע מאהבה לדברים גשמיים לאהבה אמתית להקב"ה? כי ע"פ טבע שלו האדם נוטה יותר לדברים גשמיים. והתניא מחזק את השאלה: הגמ' שואלת "אטו יראה מלתא זוטרתי היא?" – וכי יראת שמים דבר קטן היא? "וכל שכן אהבה[!]"
(3)תניא, פ' יז בנוסף, רז"ל אמרו שרק צדיקים לבם ברשותם(4)ברשית רבה
לד, י; סז,ח(5)תניא, פ' יח.
הרי הפסוק "כי-קרוב אליך [..] לעשותו'" מדבר על סוג של אהבה שמביא למעשה (3). וזאת האהבה המסותרת שנסתרת בתוך לב של כל יהודי. לכל יהודי יש את אהבה זו אשר קיבל אותו כירושה מאבותינו אברהם, יצחק ויעקב. ואל כל יהודי לעורר אותה כדי לעבוד את הי"ת ולשמור את מצוותיו בחיות. אכן, אע"פ שהלב חופץ לגשמיות ותענוגי עולם הזה, היכולת של כל יהודי להחיות את קיום המצוות עם אהבה ויראה, כפי שמסביר האדמו"ר הזקן: "דבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם אשר יש לו מוח בקדקדו כי מוח ברשותו ויכול להתבונן בו בכל אשר יחפוץ"(3)תניא, פ' יז. אע"פ שרק צדיקים לבם ברשותם, רק להם אין אימפולסים מהיצר הרע, הבינוני שולט עליהם לגמרי.
והנה האהבה מסותרת מעוררת את הרגש שבלב באופן שמביא אהבה ויראה אמתית. באופן שני, ע"י התבוננות בגדלות של הקב"ה הוא יגיע ל"תבונה", אהבה לה' שמבטא את עצמו במוח, ונותן ג"כ חיות לקיום המצוות אך לא כאמתי כמו האהבה המסותרת. אבל מי שלא מסוגל להתבונן בגדלות ה', בין חסר לו הבנה על ה' בליבו או אינו מסוגל בשכל, הוא אל כל פנים יכול לעורר את אהבה המסותרת כנ"ל. ומכיוון שלא צריך התבוננות לזאת, אהבה ויראה זו, הם באמת "קרוב מאד".
בהשוואה לתבונה שמייצרת את האהבה ויראה בשכל ומחיה את מעשי היהודי כדכתיב " לעשותו", האהבה המסותרת היא אהבה ויראה אמתי שמורגשת בלב. ובוודאי הוא מסוגל להשיג אותה "בפיך ובלבבך " כי הוא מאמין בן מאמינים וירש את אהבה זו מאבותינו אשר המשיכו נפש רוח ונשמה לבניהם לכל הדורות והאין סוף ברוך הוא – האור וחיות של ה' – נמצא בתוך הנשמה של כל יהודי, לא משנה מה מדרגתו(5)תניא, פ' יח – והוא רק צריך להפעיל את נשמתו ולהשתמש בה בעבודת ה'.
הלכה למעשה
בערב ראש השנה
נהגו כולם להתענות עד אחר מנחה [..]. וכל היום יעסוק בתורה ובמצוות ובתשובה ומכל שכן מעברות שבין אדם לחברו. ולא ימתין עד ערב יום הכיפורים, אלא יקדים את עצמו היום לבקש מחברו מחילה.
(קיצור שולחן ערוך, פ' קכ"ח, י"ד)
הנהגה למעשה
ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס ונח לרצות, יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס ונח לרצות, חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע.
(אבות, פ"ה, י"א)
גאולה למעשה
כבר סיימו כל ההכנות
[האדמו"ר הרי"ץ] פסק – בשעתו אז – שכבר נסתיימה העבודה, ולא נותר אלא "לצחצח את הכפתורים". ומכיוון שכבר עברו עשרות שנים שבהם מצחצחים את הכפתורים – הרי בוודי שבימינו אלו נסתיימה גם העבודה דצחצוח הכפתורים. [..] ומכיון שכן, הרי בודאי ובודאי שעכשיו צריכה להיות ומוכרחת כביכול הזריזות של הקב"ה להביא את הגאולה תיכף ומיד ממש.
(שערי הגאולה, (היכל מנחם) ע' רצז)
מעשה זוטא
אמר אליהו זכור לטוב: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגשתי אדם שצחק על דברי. אמרתי לו: מה תאמר לבוראך ביום הדין? (אודות אי לימוד תורה). ענה לי לא נתנו לי הבנה ושכל ללמוד. אמרתי: ראה, אם ניתנה לך הבנה ושכל להפוך פשתן לרשתות ולצוד דגים מהים, בוודאי ניתנה לך הבנה וחכמה ללמוד תורה עליה נאמר (בפרשה ל', י"ד) "כי קרוב אליך הדבר מאד". (תנא דבי אליהו זוטא, י"ד)
