Tora-reading.png

פרשת השבוע
פרשה למעשה
שופטים

דברי תורה וחידושים • חסידות • הלכה והנהגות


"כי האדם עץ השדה"

על הפסוק "כי האדם עץ השדה" כתוב בספרי(1)דברים כ', י"ט,
דפוס ווינא תרכ"ד
(נ.י. תש"ח)
: "מלמד שחייו של אדם אינו אלא מן האילן". ולכאורה אין מובן: אדם חי ג"כ ממאכלים אחרים, לא רק מאלו שבאים מן האילן?

האדמו"ר הזקן ["הרב"] מבאר בלקוטי תורה(2)אמור ל"ט, ג על הפסוק(3)תהלים ק"ד, ט"ו "ולחם לבב אנוש יסעד" שלחם משביע יותר מבשר. הסיבה היא שצומח וחי מסוגלים להשביע את האדם אע"פ שהאדם, המדבר, נעלה יותר מהם, הוא מפני ששורשם של המאכלים יותר גבוה מהאדם ומחמת גובהם הם 'נפלו' יותר נמוך. צומח הוא יותר נמוך מחי [אך שורשו יותר גבוה, ומפני זה], הוא משביע יותר מן החי (וזהו גם הטעם שהחי מקבל את חיותו מהצומח.) ועל פי זה יובן הספרי ש"חייו של אדם אינו אלא מן האילן": כי עיקר חיות האדם מן הצומח ותכלית הגדלות שיש בצמחים הוא האילן. [והדגן גם נמנה בכלל של אילן.]

אמנם, מהי כוונתו הפסוק "כי האדם עץ השדה"? וכתוב בפסוק אחד "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת" ואח"כ: "אתו תשחית וכרת" איך פסוקים אלו תואמים יחד עם "אדם עץ השדה"? הגמ' מסבירה (4)תענית ז', א': אם הוא תלמיד חכם הגון [פרש"י: מידות טובות] "ממנו תאכל ואתו לא תכרת " ואם לאו [כשהוא אינו הגון] אתו תשחית וכרת"; אם הוא ת"ח הגון, תאכל ממנו, רש"י: תלמד ממנו, ואם אינו הגון, תתרחק ממנו (רש"י). אנחנו רואים מפירוש הגמרא על "כי אדם עץ השדה" שאדם עצמו נדמה לעץ והגמ' עונה שבדבר מסוים הם שווים. צריכים להבין:

  1. מדוע הגמ' שואלת בתמיה "וכי אדם עץ השדה הוא", הרי יש הרבה דברים בהם הם דומים. גם במשנה מבואר שייכותם(5)אבות פ"ג, מ' י"ז. והגמ' אומרת שאין דמיון בעלמא בין אדם לעץ השדה, אלא שכל עניין של אדם הוא עץ השדה. אבל מהו הדבר שהוא דמיון העקרי שלהם?
  2. עוד, הדמיון הוא רק בנוגע תלמיד חכם. מהו הדמיון בין כללות מין האדם לעץ השדה?
  3. האם יש שייכות בין פירוש הספרי והגמרא?

היתרון מהאדם אל החי הוא השכל שיש להאדם. וזהו מה שהגמ' שואלת: "וכי אדם עץ השדה הוא"; אמנם, באדם יש ג"כ את העניין של "עץ השדה – דהיינו הצומח, מידות – אבל זאת מעלה של אדם? עוד הגמ' שואלת וכי אדם.. , דהיינו למה הפסוק אומר "אדם", כי הרי "אדם" זאת מצד שכל והיה צריך להגיד "איש" מצד מידות, כפי ידוע שתכלית המעלה ושלימות האדם אלו מידותיו. והנה על זה עונה הגמ' שתכלית השכל היא לרדת ולפעול על מידותיו, שהמידות יעבדו לפי השכל. וזהו דווקא שלימותו האדם. שכל לבד לא מביא שלימות לאדם. התכלית של "וידעת היום", להבין ולדעת אלקות זהו להגיע ל"והשבות אל לבבך".

השכל שבמח צריך להשפיע על הלב (מקום המידות). והגמ' מסבירה את זאת ע"י משל של עץ: כמו שמעלת העץ היא הפירות (מה שהוא יוצא) כך ג"כ בנוגע ל"אדם" (התואר של שכל), היינו תלמיד חכם: המעלה של תלמיד חכם זהו כשהוא "הגון", ז.א. שהשכל צריך להשפיע על המידות, אשר אח"כ נותנים חיות בקיום המצוות – "מאי פירות מצו(6)סוטה מ"ו, ס"עא.

עולם קטן (האדם) הוא דומה לעולם גדול: מה בעולם גדול הוא ניזון בעיקר מהצומח (מכיוון שורשו יותר גבוהה ממדבר כהוזכר לעיל) ואדם צריך להעלות אותו. ואחר שהעלה אותו, הצומח משפיע על האדם ונותן לו חיות בגלל שהשורש גבוה יותר (אפ' מעל חי, ראה לעיל) – כך ג"כ לגבי 'אדם' ו'צומח' שבעולם קטן: עולם קטן הוא מידותיו האדם. ולהמידות ישנם שורש יותר גבוה ועמוק מהשכל (7)לקו"ת חוקת נ"ח, ב'. רק מכיוון שבגלוי הם יותר נמוכים והשכל צריך להשפיע עליהם בכדי לברר ולשבח אותם, ואז המידות ישפיעו על השכל ומביאים אליו עילוי. וכך השכל מגיע אל תכליתו, כמובא לעיל, כי השלימות של 'וידעת' היא כאשר הוא מביא אל 'והשבות אל לבבך'.

וזהו גם השייכות בין הספרי והגמ': הוא אותו הנקודה בשניהם: עילוי המדבר ע"י הצומח. והספרי מדבר על אדם וצומח של עולם גדול, והגמ' מדברת על אדם וצמח של עולם קטן.
(מלקוטי שיחות חלק ד', דפ' 1114-1117)


הלכה למעשה

רבי אלעזר בן עזריה אומר:[..] כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה: לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר: והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר, ארץ מליחה ולא תשב. אבל, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר: והיה כעץ שתול על מים, ועל יובל ישלח שרשיו, ולא יראה כי יבא חם, והיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי. (אבות ג', י"ז)

הנהגה למעשה

לא רק עקירת עץ נושא פירות אלא כל השחתה שגורמת לבגדים, בזבוז אוכל וכד' היא עבירה על איסור בל תשחית [אם נעשה בכוונה וללא צורך]. (רמב"ם על פרשת השבוע כ', י"ט)

גאולה למעשה

השלמת הכוונה דוקא בדור הירוד ביותר

חשיבות העבודה בימים האחרונים של הגלות – יש לנצל כל רגע
"..אף שנאמר בדרא דעקבתא דמשיחא כי לא בחפזון תצאו, הדברים אמורים כשתתחיל הגאולה והיציאה מהגלות בפועל, מה שאין כן בהרגעים האחרונים דימי הגלות, אדרבה כל רגע ורגע מתגדל ערכו יותר ויותר, כיון שעוד מעט ויגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (שבת קנא, ב) ולכן ההכרך לנצל כל רגע ורגע באופן היותר מועיל.." (אגרות קודש חי"ג ע' תמד)

מעשה זוטא

על הפסוק "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהלים צ"ב, י"ג), מפרש המגיד ממיזעריטש:
יש שני סוגי צדיקים: הראשון הוא תמיד בדביקות לה' ומשלים את תפקידיו; אך הוא צדיק רק בשביל עצמו ולא בשביל אחרים, ז.א. הוא לא מתכוון להקנות את צדקותו לאחרים. והוא נמשל לארז שהוא בלי פירות – כי הוא רק צדיק בשביל עצמו ולא מחזיר אחרים למוטב כדי שצדיקים ירבו על הארץ.
השני נמשל לתמר שכן נותן פירות, הוא מוציא את היקר מהרע ועושה טוב להשתפך ולהרבות בעולם... הוא מרחיק את הרבים מעון וגורם תשובה בעולם. שכרו יותר גדול בהרבה מהסוג הראשון.


”ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר, והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם יפוצו מעיינותיך חוצה“

הבעל שם טוב, כתר שם טוב, א

בכדי לממן, להקדיש או לקבל את הגליון דרך דואר אלקטרוני נא ליצור קשר:
הצג כתובת דוא"ל


"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" משלי פ"ג, יח


Um den Wochenabschnitt als PDF herunterzuladen, klicken Sie bitte auf das PDF-Symbol.
5. Elul 5781, 13. August 2021

להורדת פרשת השבוע כקובץ PDF אנא לחץ על סמל ה-PDF.
ה' אלול ה'תשפ"א, אבות פ"א, 13 אוגוסט 2021

"פרשה למעשה" נכתב ע"י הרב דניאל שיפר, ירושלים התשפ"א   ©

"מעשה זוטא" נדפס ברשות מספר "מיום ליום ילקוט יומי"


transparent to purple gradient