פרשת: בהעלותך
פרשת השבוע עוסקת בהעלות הנר במשכן, ואפשר ללמוד מזה לא מעט על שיטות חינוך. בנוסף לומדים אנו כי לפעמים עדיף לא לחשוב מחוץ לקופסה וגם, בנימה מאוד ישראלית, כי הזמני זה הקבוע, או: החיים עצמם.
”דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃“
(במדבר ח', ב')
בתחילת הפרשה אנו למדים על ציווי לאהרון להעלות את הנרות במשכן. רש"י כותב בהקשר זה: "עד שתהא השלהבת עולה מעליו."
במילים אחרות, צריך רק לתת ניצוץ עד שהנרות נדלקו מעצמם. וכך צריך גם להתנהג בחינוך: לא בכוח, לא בכפייה, אלא לתת ניצוץ ראשון ולאפשר לילדים להשלים את ההתחלה, לתת רק מספיק "עד שתהא השלהבת עולה מעליו". פילוסופים של החינוך קוראים לשיטה הזאת גם "שיטת המיילדת" – כלומר, הלידה צריכה לקרות מעצמו, וע"י היולדת.
”וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה י-ה-ו֖-ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃“
(במדבר ח', ג')
"יעשה כן", כלומר, אהרון לא הוסיף ולא גרע, לא חידש ולא שינה דבר, ובעיקר לא ניסה לחשוב "מחוץ לקופסה". ואלי דווקא גישה זאת היא-היא החידוש! לא תמיד צריך לשנות, יש מצבים לא מעטים שצריך "לעשות כן".
או במילים של רבי נחמן מברסלב: "עוד יגיעו זמנים שלהיות איש כשר ושפוט יהיה חידוש כמו להיות הבעל שם טוב"
”עַל־פִּ֤י י-ה-ו-ה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י י-ה-ו-ה֙ יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת י-ה-ו-ה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י י-ה-ו֖-ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃“
(במדבר ט', כ"ג)
ארבעים שנה במדבר – והקדוש ברוך הוא נותן לו"ז (על פיו יחנו ויסעו).
יש כאן מספר לקחים:
- החיים זה מה שקורה כשאנחנו מתכננים משהו אחר לגמרי.
- לא צריך להקפיא את החיים כל פעם שיש שינוי – גם תוך כדי תנועה צריך לנצל כל רגע בעשיית הטוב ובתורה, מצוות ומעשים טובים. כי לפעמים הזמני זה הקבוע.
- החיים זה לא – או לא רק – ההגעה לארץ ישראל (או לנקודת ציון אחר בחיים כמו סיום תואר או שחרור מהצבא) אלא הדרך.
שבת שלום
