פרשת: בחוקותי
בפרשתנו אנו לומדים על קבלת-עול מתוך עונג, על שכר גשמי עבור עבודה רוחנית ועל הברכות שטמונות בתול הקללות. ויומיים לאחר ל"ג בעומר נגלה איך הרשב"י גילה את פנימיות התורה.
”אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם“
(ויקרא כ"ו, ג')
פרשת בחוקותי נפתחת בפסוק זה. מה כוונה "בחוקותי תלכו"? לפי מספר פרשנים הכוונה היא למצוות התורה. המעניין הוא שכל המצוות מוגדרות פה כ"חוקים" (להבדיל מ"משפטים"), כלומר, למצוות שמעל כל הגיון אנושי. צריך לפיכך להתמסר למצוות אלו.
ודווקא זה – כלומר הציווי לקבלת-עול מצוות ותורה – מקור לתענוג הגדול ביותר – התמסרות מוחלטת לקב"ה.
”נָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃“
(ויקרא כ"ו, ד')
לפי חז"ל הכוונה היא שבשכר המצוות אנו רואים דגש חזק על שפע גשמי דווקא – גשמים, פרנסה, ניצחון במלחמה וכו'
נשאלת השאלה אפוא למה האריכו חז"ל כ"כ בתיאור השפע הגשמי? התשובה היא שדווקא השפע הגשמי מבטא את מעלתן של התורה והמצוות. שהרי כאשר תבוא הגאולה, יהיה שפע בעולם, הן מבחינת רוחנית והן מבחינת גשמית.
”וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כׇּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃“
(ויקרא כ"ו, י"ד)
יומיים לאחר ל"ג בעומר יש סיפור של רבי שמעון בר-יוחאי (הרשב"י) ה שהוא מעין פרשנות לפסוק זה. כאשר שלח הרשב"י את בנו אל רבי יונתן בן-עמסיי וברי יהודה בן-גרים כדי שיברכוהו, הוא (בנו של הרשב"י) התלונן שהחכמים קיללוהו במקום לברכו. הסביר לו אביו כיצד הכילו קללות אלה ברכות גדולות.
לפי תורת החסידות, כשמדובר בברכות נעולות ומפלאותף הן אינן יכולות להתלבש תמיד בצורה של ברכה גדלויה והן חייבות לבוא בלבוש שנראה כלפי חוץ כקללות.
שבת שלום
