חדר לפנים מחדר
הנה בשם של הפרשה נמצא כל התוכן של הפרשה [ובפרשה עצמו נמצא מה שאנו מתנסים בחיינו. עוד, כל מה שהשם כתב בתורה הוא נצחי ונוגע בכל זמן, בכל מעמד ומקום והוא שייך לחיים של כל יהודי ויהודיה]. וכיוון ש'המעשה הוא העיקר' יש גם כן הוראה מעשית בכל פרשה התורה, כי 'תורה' מלשון 'הוראה'.
הפשט הפשוט של "בא" מתכוון 'להיכנס לתוכו', במשל "בא אל התיבה" [של נח]. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש(1)ח"ב לד, א על "בא אל פרעה", ה' הכניס את משה "אדרין בתר אדרין", חדר לפנים מחדר, עד שהגיע אל פרעה עצמו. ובזה הזוהר עונה את השאלה שלכאורה היה צריך להיות כתוב 'לך אל פרעה' ולא 'בא אל פרעה', אך כיוון הכוונה היא להיכנס פנימה "אדרין בתר אדרין", לכן כתוב לשון "בא".
וההוראה לפי הנ"ל היא: אין מספיק ללמוד סתם, אלא שהלימוד יהיה באופן שהתורה מלמדת אותו ועל דרך זה שהוא לא רק שומע, אלא מפנים את הדברים לתוכו.
וזה הוא תוכן הדבר "בא". דהיינו שבכל עניינים שהוא עושה יש להיכנס פנימה לתורה – ללמוד בפנימיות. לא יהיה רק את ה"לך" לשיעור תורה והתורה והוא נשארים מציאויות נפרדים, אלא צריך להיות ה"בא" אל השיעור, בכדי שיכנס לתוך פנימיות התורה, דהיינו שילמוד מה התורה אומרת לו . וכך יתאחד עם התורה – השכל שבתורה נתאחד איתו עד "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל"(2)תניא פ"ד. ובמילא זה פועל על כל גופו, עד רגליו, כשהוא הולך – הולכת תורה, ולא תורה סתם, אלא תורת חיים.
ועד"ז לגבי תפילה, שהוא לא רק 'לך' לתפילה, אלא הוא "בא" לתוך התפילה, ועד"ז כל העניינים. אפילו מישהו לא יכול ללמוד, ואינו המתבונן – [אך הוא ילך לשיעורים כי באופן זה הוא יכול ללמוד, כמו שכתוב בקישו"ע] והוא שומע – עליו לשמוע באופן שהדברים נכנסים בו בפנימיות. ואדרין – 'חדרים' הוא עניין של מקיף [כמו חדר שמקיף את האדם שנמצא בו,] אדרין והוא בלשון רבים, דהיינו כל דרגות של מקיף עד "אדרין בתר אדרין".
(3)הנ"ל תרגום
משיחות קודש תש"מ,
חלק א,
ע' 83-84.