שיגיון בכלי (חלק א')
בפרשתינו, פ' כי תשא, עם ישראל דורשים מאהרן (לב, כג) "עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". בפשטות לא מובן כלל, איך עגל שעשו עם ישראל יכול לעזור להם להגיע לאיזה מקום בין לגשמיות ובוודאי לא לרוחניות? אמנם, פירשו רז"ל, שזה היו הערב רב שעלו אתם ממצרים (בכדי להציל את עצמם – ולא מפני צווי ה') שהסיתו את עם ישראל לעבודה זרה.
כפי שכתבנו במקומות שונים, התורה היא נצחית ונוגע לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן. אבל איך נוגע לנו עניין עבודה זרה, שהרי היום כל אחד ואחד אין לו יצר לזאת כלל? אכן, יש אלו שלעיתים מאוד נדירות באמת מביאים קטורת לע"ז ממזרח הרחוק שהם מצאו אותם שם, ה' ישמרנו, ובמקומות אשר התורה עדיין לא האירה אותם, אבל איננו יכולים להגיד שזו בעיה בעם ישראל בזמננו!
והנה אפילו אם זאת לא היתה בעיה בעמ"י אלא רק אצל אומות העולם, זו היתה סיבה מספיקה לזוז וללמד אותם את שבע מצוות בני נח כדאיתא בגמרא, ברמב"ם, בשלחן ערוך, ובתורה עצמה (פ' נח, פרק ט' והלא), שהם אוסרים את ע"ז ג"כ לאינם יהודים. אבל ממנו, עם סגולה, דרש הקב"ה יותר מלמנוע מן המעשה עצמו לבד (להביא קטורת), אלא דורש ממנו ג"כ לשמור על נפשותינו, ז.א. מחשבותינו. ועלינו, בני בכורי והשכל של כל העמים (רבי נחמן מברסלב), להיזהר מאוד מכל פגם במחשבה.
שהרי כל דבר שהוא מסתכל עליו כנפרד מהקב"ה, ר"ל, הרי הוא עבודה זרה גמורה, בין במעשה, בין במחשבה. לכן, על כל אחד ואחד לקיים מצוות עשה של "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וגו' אשר ציווה הקב"ה בתורתו, זאת לחשוב אך ורק טוב בכל שעה ואפילו בכל רגע. ז.א. אף לא לקבל כלל כל מחשבה רעה או זרה, אלא אך ורק לחשוב טוב ובגדר התורה הקדושה תמיד ובכל רגע ממש. שהרי ברגע שהיהודי נותן כוח לדבר חוץ מה' ח"ו, הרי הוא בגדר של עבודה זרה. לכן, עליו לדעת שאין שום כוח בא משום אדם או דבר עצמו, אלא מאת ה' היתה זאת שהוא שם בתוכו החיות לפעול טוב או רע. וזה לא העין שרואה, שהיא בשר לבד, לא הרופא שמרפא ולא העבודה שנותנת חיות, אלא אך ורק הכוח שהקדוש ברוך הוא שם בתוכם. ולכן אין להשתגע איזה עבודה הוא יקח, באיזה עובד הוא מעסיק, שיבחור באיזה דבר הכי טוב, או שישים את כל הבטחון לבריאות הגוף, שהרי הם רק כלים, והוא צריך רק לעשות השתדלות בסיסית, ובשביל השאר להתפלל ולבטוח בה', שמנהיג את העולם בהשגחה פרטית הכי מדויקת לכל דבר.
אמנם, 'אין סומכים על הנס', ולכן אין לעשות כלי שבור, אלא שהכלי יהיה ראוי לקבל את ברכת ה', אבל לחשוב ולהרהר הרבה איך להצליח זה לא ברשותו של אדם, כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (במשלי), ובסוף "ברכת ה' היא תעשיר". (1)הנ"ל דברי המחבר.
הלכה למעשה
לעולם יהא אדם
זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו וכך אמרו חכמים לבני דורם: כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו
(קישו"ע קמה, י)
הנהגה למעשה
אז יאמר
כי ישראל הם אותיות לי ראש. כמשל א' שיש לו תענוג, נקרא זה יש לו ראש מחמת הרחבת הדעת. וכן להיפך אין לו [ראש ו]דעת מחמת צער. וזהו פי' הקב"ה מניח תפילין, כביכול נתחדשו לו ית' מוחין כשישראל עושים רצונו של מקום.
וזהו נזר אלהיו, כביכול להקב"ה יש [לו] נזר מחמת ראשו, מחמת שכלו של האדם שפירש את עצמו מתאות עולם הזה כדי לעשות רצונו יתברך.
(מגיד דבריו ליעקב, סימן עג)
מעשה זוטא
הרבנים ובעלי תורה
נקראים "עיני העדה" ו"ראשי אלפי ישראל", וכשהראש הוא בריא אזי גם הגוף בריא.
(היום יום כג אדר א)