”וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ י-ה-ו֣-ה אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃ וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר י-ה-ו֧-ה אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ י-ה-ו֣-ה אֱלֹקֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃“
(דברים כ”ו א'-ב')
מבכור לביכורים
בשבוע שעבר למדנו בפרשת "כי תצא" על חוקים הקשורים לבכור. השבוע, בפרש "כי תבוא" אנו למדים על הבכור של היובל, כלומר, על הביכורים.
המסקנות כמובן אינן מוגבלות לתחום החקלאות בלבד, אלא ממחישות כלל גדול מאוד: הכרת הטוב.
רק מי שמבין שהכל בידי שמים יש לו הכרת הטוב – הוא מבין שעושרו (החומרי וגם הרוחני) אינו פרי עמלו בלבד אלא תוצאה של חסדי ה'. ואז, רק אז, עם הכרת הטוב יכול לקבל עליו עול תורה ומצוות.
על החיים, על המצוות ועל כל מה שביניהם
בכדי למנוע מייצר הרע לפרש לנו את השיגינו כפרי עמלינו – דהיינו כדי למנוע חטא היוהרה, קיבלנו מצוות במתנה שמביאים אותנו לענווה והכרת הטוב. בנוסף יש במצוות אלה מאין מצפן.
הינה טבלה לחיים, למצוות ולתוצאה:
| החיים | המצווה | התוצאה |
|---|---|---|
| מתלבשים | נעילת נעל ימין בתחילה, וקשירת נעל שמאל לאחר מכן, וכך הובא בשולחן ערוך: "ינעול מנעל ימין תחילה ולא קשרנו, ואחר כך נעול של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין"1אורח חיים סימן ב', ד'. | אין זה מובן מעליו שיש לנו בגדים ללבוש – הכרת הטוב על כך. |
| יוצאים מהבית | נשיקת המזוזה. | המזוזה משגיחה עלינו. |
| אוכלים | מברכים ברת המזון. | אין זה בריא לרוץ על בטן מלאה. |
| הולכים לעבוד | קודם מתפללים שחרית. | הולכים לעבודה בגישה חיובית והרגשה טובה – ומתמודדים טוב יותר עם הסטרס. |
| הבוס מצפה לזמינות תמידית ללא הפסקה וללא זמן מנוחה, 24/7. | בשבת מתנתקים (מהטכנולוגיות)... | ...ומתחברים (למשפחה). |
כל זה מתואר לגבי האיכר בפרשת השבוע שלנו: אחרי עמל רב במשך חודשים סוף-סוף הגיע עת הקציר. אבל רגע! קודם כל מביאים את הביכורים לבית המקדש. מספרים שהעולים לרגל שרו כל הדרך לירושלים עם הביכורים בידם ובהגיעם לבית המקדש פגש אותם הכהן הגדול במלוא הדר בגדיו.
נוסיף שגם אחרי הקציר המוצלח יש מצווה חשובה שמלמדת אותנו ענווה: וזאת מצוות סוכה! במשך שבוע ימים עוזבים אותנו את ביתנו הנוח וגרים בסוכה. זאת ועוד – דווקא הגשם הראשון פוגש אותנו במקום שבו אין אנו לגמרי מוגנים מפניו. משל למה הדבר דומה: ל-40 שנות נדודים במדבר
ובתום שבוע בסוכה אנו מלאי הכרת הטוב על הגג היציב בבית הקבוע שלנו שמגן עלינו מפני הגשם.
שבת שלום
משה בולאג
