פרשת: נשא
הפרשה שלנו מדבר על הרוחניות בתוך מסגרת וסדר, על זה שדווקא כן סופרים אותנו ומה הקשר בין לימוד תורה וטביעות אצבע?
”וְזֹאת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת מַשָּׂאָ֔ם לְכׇל־עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן וּבְרִיחָ֖יו וְעַמּוּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃ וְעַמּוּדֵי֩ הֶחָצֵ֨ר סָבִ֜יב וְאַדְנֵיהֶ֗ם וִיתֵֽדֹתָם֙ וּמֵ֣יתְרֵיהֶ֔ם לְכׇ֨ל־כְּלֵיהֶ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּבְשֵׁמֹ֣ת תִּפְקְד֔וּ אֶת־כְּלֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת מַשָּׂאָֽם׃“
(במדבר ד' ל"א – ל"ב)
הסדר, המסגרת והמשמעת זוכים בפשרתנו למעמד מכובד, ולא בכדי. שהרי בניגוד לדעת הרווחת, עבודה רוחנית איננה זרימה חופשית ללא תוכנית, אלא נהפוך הוא: "סדר הוא השומר כ טוב שבעולם (...) הוא מן המעלות היותר גדולות וכמעט שהוא עטרת כל המעלות. קל וחומר שמעלת הסדר תפעל גדולות ןדאי שנשתמש בו ברוחניות, לתורה ולמצוות." כך אומר הרב ירוחם לייבוביץ זצ"ל, אחד הדמויות התורניות הגדולות שלפני השואה.
לייבוביץ אחר, ישיעיהו לייבוביץ ז"ל אף הוא הדגיש נקודה זאת: "רק עבד ה' הוא חופשי באמת!" נהג לומר, שהרי "חופשי", כלומר ללא קבלת עולת תורה ומצוות, הופכים אותנו לעבדים של הנטיות שלנו ושל הטבע – וזה עבדות כבדה.
”עַל־פִּ֨י י-ה-ו֜-ה פָּקַ֤ד אוֹתָם֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְעַל־מַשָּׂא֑וֹ וּפְקֻדָ֕יו אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה י-ה-ו֖-ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃“
(במדבר ד', מ"ט)
מונח מאוד נפוץ הוא "לא סופרים אותנו". הפרשה מדבר על ההפך – על המפקד ועל הציווי כן, תספור! כך כותב הרמב"ן: "אמר הקב"ה למנותם כבבוד ובגדולה לכל אחד ואחד . לא תהיה אומר לראש המשפחה: כמה במשפחתך? כמה בנים יש לך? אלא כולם יהיו עובדים לפנחך באימה ובכבוד, ואתה מונה אותם."
”וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קׇרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃“
(במדבר ז', י')
הפרשה שלנו מתאר את הקמת המשכן. נשאלת השאלה, למה יש פירוט על כל נשיא שבט? והתשובה היא שלכל אחד יש יחס אישי לתורה, סוג של טביעת אצבע שהיא אישית לכל אדם. כך חז"ל גם מתארים לימוד תורה: כל מי שלומד תורה יש לו יחס אישי ויחודי שאין לאף אחד אחר.
שבת שלום
