פרשת: קֹרַח
פרשת השבוע מספרת לנו על קורח מעבר לכינוי "עשיר כקורח": למה השיעמום בני משפחה של היצר הרע, למה לא כולם קדושים מלכתחילה (אלא רק בדיעבד) והאם "תורה ועבודה" הכוונה BUSINESS AND PLEASURE?
”וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃“
(במדבר ט"ז, א')
בתחילת הפרשה אנו נמצאים לאחר חטא העגל ובתחילתה של תקופה ארוכה ומייגעת – 40 שנה במדבר. קורח מנצל מצב זה של חוסר מעש ושעמום כדי להכניס כדי להתסיס ולהסית את מבטו של עם ישראל מהעיקר.
נשמע מוכר? גם בתקופת הקורונה, בסגרים ובבידודים היינו במצב שהרב בן-ציון פירר זצ"ל קרה לה "סכנה של חוסר מעש". השלכות הם רבות – בשביל זה צריך רק לשאול הורה או מורה שמתמודד גם היום, יותר משנה אחרי הסגר השלישי (ואחרון בינתיים) עם ההשלכות.
במצבים אלה, קורח והיצר הרע חחכים מעבר לפינה.
”וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם י-ה-ו֑-ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל י-ה-וֽ-ה׃“
(במדבר ט"ז, ג')
"כולם קדושים" – נשמע יפה, אפילו יפה מידי. הכוונה היא קדושה מלידה, ללא צורך במאמץ כלשהו. העם דורש – צדק קדושתי?
משה רבינו, להבדיל מקורח, לא מתחנף לעם: הוא אומר קדושים תהיו! קדושה לא מקבלים במתנה אלא מדובר באתגר, במשימה, ביועד. צריך לעבוד קשה כדי להיות ראוי להקרא קדוש.
”וְאַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִ֠תְּךָ֠ תִּשְׁמְר֨וּ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֜ם לְכׇל־דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ וּלְמִבֵּ֥ית לַפָּרֹ֖כֶת וַעֲבַדְתֶּ֑ם עֲבֹדַ֣ת מַתָּנָ֗ה אֶתֵּן֙ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֔ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃“
(במדבר י"ח, ז')
יש דבר כזה "עבודת מתנה"? לכאורה זה נשמע כמו סתירה פנימית – שהרי, עבודה נחשבת לנטל ולא למתנה.
לא כך עבודת ה' – היא לא רק חובה אלא זכות (אפילו זכות גדולה) – ואפשר גם להינות ממנה. נהפוך הוא: ראוי להינות ממנה!
שבת שלום
