”כִּ֥י לֹא־בָּאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־יְ-הֹ-וָ֥-ה אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃“
(דברים י"ב ט')
ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם. האמנם?
בפרשת ראה אנו למדים הלכות של קורבנות. פירוש "אל המנוחה" למעלה הוא משכן שילה ופירוש "אל הנחלה" הכוונה היא לבית המקדש.
בגלל סיבה זו (שקורבנות אפשר להקריב אך ורק בבית המקדש – שיבנה במהירה ובימינו!), תלמידי ישיבה לומדים את מסכת נזיקין ונשים קודם – כלומר, לומדים קודם על ה"פרוזה של החיים" (היום-יום) ורק אח"כ על מה שקשור לבית המקדש. רק בגיל 19 עולים לישיבת בריסק ושם לומדים מסכת קדושים.
ואולם – איסור הקרבת קורבנות בכל מקום אלא בבית המקדש – לא הייתה קיימת מאז ומעולם: מבריאת העולם ועד מתן תורה היה מותר לכל אחד לבנות מזבח, אפילו בחצר ביתו, ולהקריב שם קורבנות.
מה נשתנה? במילה אחת: המשכן. מאז ליהודים מותר להקריב קורבנות אך ורק במקום ייעודי (כלומר, מהשכן במדבר ובארץ ישראל – בית המקדש) ואילו לשאר העמים עדיין מותר לבנות מקדש ולהקריב קורבנות בכל מקום אשר חפץ ליבם, אפילו בחצר ביתם. במידה והלא-יהודי גם מקיים את שבעת מצוות בני נוח, הוא אינו חייב להתגייר כדי להיכנס לגן עדן.
ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם. אבל איפה שוכן המקדש?
שאלה מורכבת – וגם התשובה עליה שונה, תלוי בתקופה:
- בזמן המשכן בהר סיני היה אסור להקריב קורבנות אלא במשכן.
- לאחר מות משה רבינו וכיבוש ארץ ישראל ע"י יהושע בן נון נבנה משכן חדש בשילה – אך בנוסף היה מותר להקריב קורבנות בכל מקדש "פרטי". (תקופה של 14 שנה)
- ברגע שקירות המשכן בשילה שונה מעץ לאבן – חל איסור להקריב קורבנות בכל מקום אחר. (תקופה של 369 שנה)
- אחרי חורבן שילה עובר המשכן לנב וגבעון – ומזבחות פרטיים שוב מותרים.
- מאז הקמת בית המקדש נאסרו מקדשים פרטיים – עד עצם היום הזה. שהרי "נחלה" היא קבועה.
- בינתיים אין בית מקדש והתפילות החליפו את הקורבנות. בביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי – תחזרנה עבודת הקורבנות. אך רק בבית המקדש!
ובאותו הנושא: מעשה ברבי שמשון דוד פינקוס ורבי עזריאל טאובר
רבי שמשון דוד פינקוס1רבה של העיר אופקים זצ"ל ורבי עזריאל טאובר זצ"ל נהגו לארגן שבות של "שבת שלהבת" שבהן היו מוזמנים גם חילונים שחלקיכם חזרו בתשובה שלמה (מה שאפשר גם להגיד על דתיים כמובן).
במסגרת שבת שלהבת זו ישבו וסעדו שני הרבנים הגדולים האלה. פתאום עלה לרבי שמשון שאלה שאותה הפנה לרבי עזריאל: "נניח וגילית שאינך יהודי כלל חו"ח. מה תעשה?"
ענה רבי עזריאל: "תיכף ומיד ארוץ לרבנות ואתגייר!"
הגיב רבי שמשון: "יפה מאוד!"
אך כאשר שאל רבי עזריאל את רבי שמשון את אותה השאלה – תשובתו הייתה אחרת: "גם אני הייתי רץ לרבנות ומתגייר. אך לפני כן הייתי בונה מזבח ומקריב קורבן להקדוש ברוך הוא."
רבי עזריאל טאובר זצ"ל
בתודה ל: Joel Weiss, Cc-by-sa-3.0 (creativecommons.org)
רבי עזריאל לא הבין את פשר התשובה: שהרי, היה רבי שמשון מקיים מצווה אמנם, אבל לא כיהודי!
לאחר הרהור בדבריו ומחשבה הבין רבי עזריאל את סיבת השוני בסדר העדיפויות:
- הוא (רבי עזריאל) היה ניצול שואה. כלומר, הוא ואביו כמעט נספו בגלל היותם יהודים. לכן היה להם חשוב, מעל הכל, להיות ולהישאר יהודים.
- לעומתם נלד רבי שמשון אחרי השואה, למשפחה של רב ולמד במסגרת יהודיות (חיידר, ישיבות וכו') מגיל אפס. כלומר: עבורו, להיות יהודי היה כמעט מובן מעליו. לכן היה לו חשוב, מעל הכל – לקיים מצוות, אפילו אלה של לא-יהודים..
המסקנה של רבי עזריאל זצ"ל: קיום המצוות הוא חובה, אך להיות יהודי זה זכות.
אסיים עם תמונות של ספרו של רב אליעזר מרדכי בן-שם שליט"א "שיעורים בספר ויקרא". לכל מי שהלכות הקורבנות קרובות לליבו – אמליץ בחום.
מִשְׁכָּן
בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ
מסלול מדבר סיני, גלגל, שילה, גב, גבעון, ירושלים
שבת שלום
משה בולאג
