פרשת: שלח-לך
הפרשה מספרת את סיפור המרגלים:
- מה הייתה חטא המרגלים?
- ומה בין המרגלים של אז לתקשורות בימינו אנו מחד ולתיירים מאידך?
”וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכׇל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃“
(במדבר י"ג,ל"ב)
פעם, לפני עידן ה"פייק ניוז" והרשתות ה(אנטי-)חברתיות, היה ברור מהי תפקידה של התקשורת: לדווח.
כיום נדמה שמרוב "פרשנינו לעניין..." אין מדווחים. כל איש תקשורת מרגיש צורך לפרשן, להביע את עמדותיו – מישהו ש"רק" מדווח מהשטח, נחשב כמעט נחות.
למה הדבר דומה? למרגלים! הם שיטפו את עם ישראל לא בעובדות אלא בהרגשות שלהם. "ויציאו דיבת הארץ" (כן, אפשר לדבר דיבור הרע גם נגד ארץ, לא רק נגד אנשים). אז גם היום חטא המרגלים נחשב לחמור – וכנגד 40 הימים של המרגלים נגזר על עם ישראל לנדוד 40 שנה במדבר.
ואולם, שטיפת המוח של המרגלים לא צלח: אנו קוראים את הפרשה בארץ ישראל, אלפי שנה אחרי שהם טענו שאין סיכוי וטעם להגיע עליה.
”וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת י-ה-ו֔-ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃“
(במדבר ט"ו, ל"ט)
בעוד שבתחילת הפרשה מופיע המילה "לתור" שוב ושוב, כאשר מופיע מצוות ציצית, כתוב "ולא תתורו".
מה פשר הדבר? על רגל אחד: אנחנו אמורים להכניס לארץ ולא לתור – אלא לגור. לתור מלשון תיירים גם. להבדיל, ציצית אמורה להזכיר את שאר המצוות – שבמקום להתבלבל ולהסתכל על כל מה שמסביב (כמו תייר בארץ זרה), אנחנו צריכים להתמקד בעיקר. "ולא תתורו".
שבת שלום
