להפוך שטות דלעומת זה לשטות דקדושה
מוסבר במאמר חסידות (1)ד"ה ויאמר גו' ישראל יהי' שמך תרצ"ד,
ועיי' ג"כ תו"ח ס"פ תולדות.
ד"ה ויקח לו יעקב תרע"ח. מדוע היו צריכים הברכות של יצחק ליעקב להיות במרמה דווקא, שהן היו "בחכמת תורתו" (2)ב"ר פס"ז, ד. , מכל מקום החלק נקרא מרמה, כי העניינים הגיעו במרמה, הניצוצות של קדושה נפלו בחטא עץ הדעת ע"י הנחש שהכשיל במרמה וכתוצאת זאת הניצוצות ירדו לקליפה, ולכן הסדר הוא להוציא אותם ג"כ ע"י מרמה כדכתיב עם עִקֵש תתפַתָל (3)תהלים יח, כז. .
ובזה יובן מדוע רבקה אמרה ליעקב ללכת ולקחת את הברכות, ונחמה אותו שכשיהיה ח"ו קללה היא תקבל אותה עליה, "עלי קללתך בני". לכאורה איזו נחמה זאת? בן כמו יעקב יקבל ח"ו קללה עבור האמא, איזו נחמה זאת? ורואים אנחנו שבאמת פעל על יעקב.
יעקב הוא נדמה לאדם הראשון (4)ב"ב, נח, א. והיה צריך לתקן את חטא עץ הדעת, כפי שמוסבר בקבלה. יעקב אבינו היה צריך לוודא שהברכה לא תהיה לעשו, ויעקוב אבינו היה צריך לקחת אותה בחזרה ג"כ במרמה – "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך".
העניין הוא: לוקחים דבר ממקום שמעל השכל (או נמוך משכל כמו שהיתה החטא עץ הדעת) ולכן צריך להיות אצל המקבל ג"כ כלי ראוי לקבלה – לא שכל ומוחין, אלא תנועה ממסירת נפש, לסכן את עצמו, וזה מה שאמרה רבקה, "עלי קללתך בני" – עשתה מסירת נפש, ואדרבה, הדבר דרש מסירת נפש שזה היתה האפשרות הבודדת להוציא את הקליפות, ולא ע"י חשבון שכלי.
וכך ג"כ לגבי קניין התורה בכלל, כמו שאומרים רז"ל והמדרש לגבי הברכות מיצחק ליעקב: "מטל השמים זו מקרא, ומשמני הארץ זו משנה, דגן זו תלמוד, תירוש זו אגדה, ע"י אופן של מרמה דקדושה דחכמת התורה כנ"ל, הוא יגיע יותר גבוה – שהכוונה היא להפך שטות דלעומת זה לשטות דקדושה. ע"י שמהפך שטות דלעומת זה הוא יגיע גבוה יותר מאשר עבודה שעל פי טעם ודעת, והוא יגיע לדרגה של קדושה, אשר יותר גבוה אפילו משכל דקדושה.
(5)ד"ה באתי לגני ה'שי"ת. (6)ראה שם. קונטרס ומעין מאמר כו-כז. (7)הנ"ל ניקח מלקוטי שיחות,
חלק א, דפי 55-56
[הרבי כאן מסביר שמכיוון שהמרמה של הנחש קדמוני היה שטות דקליפה, למטה מטעם ודעת, ("שטות דלאומת זה"), היה צורך להוציא את הניצוצות שנפלו לקליפה ע"י יעקב, אשר היה דומה לאדם הראשון. לזה, רבקה ויעקב נכנסו לסכנה, עשו מסירת נפש לפעולה שמעל השכל. רואים בכאן הוראה ללימוד התורה: התורה הקדושה היא בשורשה מעל השכל. לכן יהודי שרוצה לקנות תורה, הוא צריך יותר משכל: מצוות, חסד, מקווה, לפעמים תהלים, ותפילה. ז.א. שצריך מידה מעל שכל, היינו "שטות דקדושה", זאת מסירות נפש, ככתוב: "אדם כי ימות באוהל" (של תורה) ואומרים חז"ל "אין תורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". תורה היא מעל הכל. היא הרבה יותר מרומם ועמוק מהכל שמתקיים. לכן, רק ע"י תנועה שמעל השכל אפשר לקנות את התורה.]
הלכה למעשה
המעלה של שתיקה
לעולם ירבה אדם בשתיקה, ולא ידבר אלא או בדברי תורה או בדברים שהוא צריך לחיי גופו. ואפילו במה שהוא צריך לצרכיו , לא ירבה דברים.
וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה. כל המרבה דברים מביא חטא. ואמרו לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ואמר רבא (ערכין טו, ב), מאי דכתיב, מות וחיים ביד לשון. דבעי חיים, בלישָנֵהּ. דבעי מות בלישנה.
(קשו"ע, כט, ה.)
הנהגה למעשה
חלק ו' הסדרה של ה-48 דברים בהם נקנית התורה:
21. ארך אפים: צריך סבלנות והבלגה.
22. לב טוב: לא לקנא כשחבר אומר נקודה טובה באמצע הלימוד.
23. אמונת חכמים: חייב אדם להאמין בכל מה שאומרים חכמנו כי הכל נתן למשה רבינו בהר סיני ["משה רבינו" הוא בגימטריה "תרי"ג", 613].
24.קבלת יסורין: הסובל כל מיני יסורים, לא יעזוב את התורה. יקבל אותם בשמחה ויכיר שכל שכן שכרו יהיה הרבה יותר גדול בעולם הבא.
(מעם לועז, אבות, פרק ו')
גאולה למעשה
ידוע מה שאמרו רז"ל (תנחומה נשא טז. במדב"ר פי"ג, ו) "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". וזהו תכלית כוונת הבריא, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים (תניא, פל"ו ואילך). והיינו, דמצד למעלה כבר ישנה כוונה זו בבריאת העולם לכתחילה, אלא שבני ישראל על ידי עבודתם צריכים להמשיך תאוה זו מן התאוה אל הכח ומן הכח אל הפועל (לקו"ש חלק כ ע' 283 ואילך. וש"נ.) וע"י זה נעשה האדם שותף להקדוש ב"ה במעשה בראשית (שבת י, א. קיט, ב) ע"י עבודתו לעשות את הדירה בפועל, דענין זה יהי' לעתיד לבא בגמר שלימות העבודה (כמבואר בתניא (שם)).
(שערי גאולה ח"א, מו)
מעשה זוטא
בעניין צדקה:
יצחק נתן מעשר מהרכוש ומהעושר שלו וה' בירך אותו והוא נהיה עשיר גדול מאוד. ככל שיצחק נתן יותר מעשר לעניים, כך העשירות שלו הלכה וגדלה. וככל שהעשירות שלו הלכה וגדלה, הוא הוסיף ונתן יותר
