להתפלל
בפרשת "דברים" (פרשת השבוע של שבוע שעבר) סיפר משה רבינו על עבירות של בני ישראל, החל מיציאת מצרים ועד הקמת המחנה בעבר המזרחי של נהר הירדן – זאת לאחר הניצחון על סיחון ועוג.
בפרשת השבוע, פרשת "ואתחנן" אנו למדים על 515 פעמים שבהם התחנן משה רבינו להיכנס לארץ ישראל.
על שום מה? כתוב "ואתחנן" – בגימטרייה ו (6) + א (1) + ת (400) + ח (8) + נ (50) + ן (50) = 515, כלומר משה רבינו התחנן 515 פעם.
ואולם, תשובתו של הקדוש ברוך הוא הנו:
”וַיִּתְעַבֵּ֨ר י-ה-ו֥-ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר י-ה-ו֤-ה אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃“
(דברים ג', כ"ו)
מה פשר הסירוב של ה'? לפי המקרא1במדבר פרק כ', זהו עונש על כך שמשה רבינו היכה את הסלע (ויצאו מים) במקום לדבר עמו. על זה אפשר לומר: נסתרות דרכי ה'.
ואולם, יש פה שאלה נוספת: למה לחכות "ואתחנן" פעם כדי להשיב בשלילה (לבקשת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל)?
מה נשתנה?
תשובה לשאלה הנ"ל נותן רבי משה בר יוסף מִטְרָאנִי זצ"ל (בין חכמי צפת – קישור): הוא טוען כי עניין התפילה הוא ליהודים בלבד.
לכאורה, סותר רבי משה בר יוסף מִטְרָאנִי זצ"ל את דברי שלמה המלך! שהרי בחנוכת בית המקדש מבקש שלמה המלך מה' להיענות לתפילות כל באי עליו.
ואולם, חז"ל 2רש"י על ספר מלכים א', ח', מ"ג מציינים ששלמה המלך כן מבדיל בין תפילות היהודים לבין תפילות שאר העמים: בעוד שאת תפילות העמים על יגשימו בלשונם, אצל היהודים הקדוש ברוך הוא צריך לקחת בחשבון את מעשיו ואת מידותיו.3מלכים א', ח', ל"ט
מה הסיבה להבדל הזה בגישה? היהודי מבין (או אמור להבין) שאי הגשמה של תפילה נובעות מחוסר במידות. ואילו הלא-יהודי מבין אי הגשמה של תפילה כסימן ל"חוסר יעילות" של הקדוש ברוך הוא, ויחפש תשובה בעבודת אלילים...
בחזרה לרבי משה בר יוסף מִטְרָאנִי: בכל זאת נותרנו עם הסתירה: האם מתגשמות כל התפילות של שאר העמים (כפי שטוען שלמה המלך) או שמא, רק ליהודים יש תפילות (כפי שטוען רבי משה בר יוסף מִטְרָאנִי).
תפילה – רשימת מרכולת?
התשובה לשאלה היא בתכלית של תפילה: האם המתרה היא הגשמת הבקשות, כמו במכונת חתיפים – מכניסים מטבעות (כלומר תפילות) ויוצא חטיף (כלומר מה שביקשנו).
ולא היא! ולראיה: הן אברהם אבינו והן יצחק אבינו התפללו (התחננו?) לצאצאים זמן רב. מדוע השם לא הגשים את בקשת ליבם במידי? התשובה היא: משהפכו להיות אבות (תרתי משמע) אחרי שנים רבות של המתנה – התקרבו להשם. וזאת התכלית של תפילה!
ולשם כך מתפללים יהודים – להבדיל מהעמים שבאו לבית המקדש כי ראו בו "מכונת חטיפים" – וזאת גם הסיבה שמשה רבינו התחנן "חתחנן" פעם – הוא אמנם לא נכנס לארץ ישראל, אך התקרב להשם!
סוף דבר
רבינו בחיי בן יוסף אִבְּן פַּקוּדָה (קישור) בספרו חובות הלבבות מציע בהקשר של התפילה האישית (בתפילת שמונה עשרה) להוסיף בסוף התפילה את ה-DISCLAIMER הבא:
”אַךְ מַהוּת הַבִּטָּחוֹן הִיא מְנוּחַת נֶפֶשׁ הַבּוֹטֵחַ, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ סָמוּךְ עַל מִי שֶׁבָּטַח עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַנָּכוֹן לוֹ בָּעִנְיָן אֲשֶׁר יִבְטַח עָלָיו, כְּפִי יְכָלְתּוֹ וְדַעְתּוֹ בְּמַה שֶּׁמֵּפִיק טוֹבָתוֹ.“
(חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון א׳)
כלומר:
-
אני לא מצפה מהקדוש ברוך הוא שיעשה מה שאני רוצה,
אלא אני סומך על הקדוש ברוך הוא שיעשה מה שטוב לי באמת,
כי הוא יודע טוב ממני מה טוב בשבילי.
והעיקר – להתקרב לה'!
שבת שלום
משה בולאג
