ששת ימים תעשה מלאכה (שמות ל"ה, ב')
פרשת ויקהל מתייחסת למשמעות של השבת ושמירתו. חז"ל למדו מהפסוק "ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתוו לה' '" לא רק על חשיבותו של ערך השבת. זאת אף זאת, המלאכה והעבודה בששת ימי החול לפני השבת הן בבחינת עבודת ה'.
עניין בן זמננו שמסתבר הייתה כבר ידוע לרבי נחמן מברסלב הוא הקושי להתרכז בתוך הצפת המידע וההפרעות (טלוויזיה, טאבלט, נייד וכו'). כך הוא כותב: "המחשבות כרוכים ונסבכים זה בזה מאוד ועל ידי זה הולכים מרעיון לרעיון וממחשבה למחשבה..."
ולכן השבת נחוצה, או במילותיו של בילאיק "יותר משהיהודים שמרו את השבת – שמרה השבת על היהודים". אך גם בעולם המולטי-טאסקי, מלא מגירויים, הסחות דעת ומטלות שצריך למלא בו זמנית, צריך למצוא "שבת קטנה" – רגע של שקט.
וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העיזים (שמות ל"ה, כ"ו)
הרבי מלובביץ' דיבר רבות בפירושים שלו על חלקן הגדול של הנשים בבניית המשכן, וגם בבניין העולם בימינו.
כידוע, חטא העגל היה חטא שבו הנשים לא לקחו חלק. לפי חז"ל, בניית המשכן הוא תיקון על חטא העגל. ובו מדגיש הרבי מלובביץ' שתי נקודות זכות לנשים:
- הגברים הביאו חומרים למשכן בעוד שהנשים תפרו, כלומר עיבדו את החומרים. זה מעיד על רמתם הרוחנית הגבהה יותר של הנשים, כפי שהמנעותן מהשתתפות בחטא העגל מעידה.
- הנשים יזמו את מלאכות האמנות במשכן מבלי שנצטוו על כך.
בסיכום: המידות של הנשים הן אמונה ואמנות (והאמנות משרתת את האמונה).
מילה על התלהבות
הפרשה ומפרשיה מדגישים את עניין ההתלהבות של עם ישראל – הן בחטא העל והן, להבדיל, בבניית המשכן. אנו למדים שהתלהבות אינו תחונה רעה כהוזה אלא צריך לכוון אותה לכיוון הנכון של מצוות ומעשים טובים.
