”וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ וְאָכַ֥ל וְשָׂבַ֖ע וְדָשֵׁ֑ן וּפָנָ֞ה אֶל־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ וַעֲבָד֔וּם וְנִ֣אֲצ֔וּנִי וְהֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃ וְ֠הָיָ֠ה כִּֽי־תִמְצֶ֨אןָ אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֮ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָ֠ה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּֽעְתִּי׃“
(דברים ל”א י"ט – כ"א)
מי שמדבר
בספר דברים מדבר משה רבינו מדם ליבו (שהרי, בעצם מדובר בנאום הפרידה שלו).
ואולם, החל מפרשת וילך (פרשת השבוע) ועד סוף החומש חוזרת התורה לדבר על משה רבינו בגוף שלישי.
הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל לכתוב ספר תורה שבו מופיע שירת הים
”כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ“
כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ
או שדווקא כן?
תשובה בפרד"ס
כניסה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי
בתלמוד בבלי, מסכת שבת (קל״ח ב) מסופר כי אחת הסיבות לעזיבת הסנהדרין את בית המקדש והגירתם ליבנה ("תן לי יבנה וחכמיה") הינו חשש הרבנים משכחה התורה חו"ח. ואולם ובאותו המקור מסופר שרבי שמעון בר יוחאי חולק על קביעה זאת – שהרי, כתוב בפרשת וילך -
כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ
איך אפשר ליישב מחלוקת זאת?
לפי רבי נחמן מברסלב התשובה נמצאת בגוף השאלה, כלומר, בגוף הפסוק: האות הסופית של כל מילה בפסוק כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ – בסדר אחר – הינו יוחאי, כלומר אביו של רבי שמעון בר יוחאי. כלומר, לפי רבי נחמן מברסלב – רבי שמעון בר יוחאי צודק ואילו חכמי יבנה – לאו.
יש עוד הסבר: כידוע, 40 פנים לתורה. ולפי תורת הסוד, יש ארבעה דרגות של הבנת הנקרא של המקרא: פרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד)
פ ר ד " ס = פשט, רמז, דרוש, סוד
כלומר, הרשב"י מתייחס למסורת התורה ששרדה ואילו הרבנים החולקים עליו למסורת שהם בגדר רמז, דרש או סוד (כמו פסוקים שפעם היה להם יכולת ריפוי מחלות)
כמעט זה לא מספיק – הרמב"ם
כותב הרמב"ם בפיושו על מסכת סנהדרין1רמב"ם על משנה סנהדרין י׳:א׳:כהכי:
אין תורה מן השמים אמרו חכמים ז"ל הוא המאמין שכל התורה מפי הגבורה חוץ מן הפסוק זה שלא אמר הקב"ה אלא משה מפי עצמו
במילים אחרות - האומר שכל התורה כולה מפי הקדוש ברוך הוא חוץ מפסוק אחד שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו, זה הוא כִּי דְבַר יְ-ה-וָ-ה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ.2במדבר ט"ו ל"א - יתעלה ה' ממה שאומרים הכופרים - אלא כל אות שבה יש בה חכמות ונפלאות למי שהבינו ה'.
עד כאן הרמב"ם.
נשאלת השאלה: מדוע נחשב האומר דברים אלה ככופר בדברי ה'? שהרי, המייחס את רוב התורה.
הרמב"ם מכניס מושג חשוב לשיח בהקשר זה: התשובה לקדוש ברוך הוא – אדרבא, הכל חוץ מפסוק אחד! אם הוא מבזה מישהו, הרי זה משה רבינו ולא ה'?
התשובה היא: הקדוש ברוך הוא מינה את משה רבינו כדוברו [ראה גם דְּבָרִים ה' כ' – כ"ח] – ומי שטוען שהדובר לא מדברר אלא "מדבר חופשי" (כלומר, סוטה מדף המסרים בלשון של היום) – מבזה לא רק את הדובר אלא גם את מי שהוא מדברר! הרי – אין ה' יכול למצוא דובר שעליו אפשר לסמוך בעיניים עצומות?
דברי כפירה במסווה של קדושה
אם ניקח את דברי האסלאם שלפיו הנביא מוחמד השלים את דברי הנביאים היהודיים (קדושים אף הם באסלאם), מסתתרים פה דברי כפירה – הרי, לפי זה הקדוש ברוך הוא "הסתפק" בנביאים "סוג ב' " עד לנביא מוחמד – איזה ביזוי של שם השם! כך גם לגבי ביטול תרי"ג המצוות באסלאם – מה פשר שינוי הדעת כביכול של הקדוש ברוך הוא? ושוב – ביזוי שם השם!
אותו דבר גם בנצרות: קודם בוחר ה' בעם ישראל כעם נבחר ונותן לנו את התורה בהר סיני. ואז, טויסט בעלילה, מבטל את הברית הישנה ומוסיף ברית חדשה. איזה ביזוי של שם השם! התווסף לזה גם עניין ההתגלות – בפעם הראשונה מול מיליוני מצרים וכל עם ישראל – בפעם השנייה בחדר חדרים מול 12 איש בלבד. האם השם נחלש? לפי הנוצרים אכן כן. ושוב: ביזוי שם השם!
המסקנה המתבקשת:
רק ביהדות מקדשים שם שמים, כי בעינינו הקדוש ברוך הוא עולה על כל דימוי של ה"מתחרים".
שבת שלום
משה בולאג
