בשבת זו מתחילה לא רק פרשה חדשה, אלא ספר חדש, ספר (ופרשת) יקרא. אחרי ספר בראשית שמוקד לבריאת העולם וספר שמות שנושאו יציאת מצרים, כלומר בריאת החירות, מה ה"לייטמוטיף" של ספר ויקרא?
קדושה
שם הכינוי של ספר ויקרא הנו "ספר הקדושה" וזה גם הנושא המרכזי שלו: קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. קדושה זו מתבטת דווקא בעולם הגשמי: בקרבונות, בשמירת הלשון, בחגים וגם במצווה שמאוד רלוונטית לשנה הנוכחית: השמיטה.
”וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃“
(ויקרא א', א')
השם הראשון של הפרשה שהוא גם שמו של ספר כולו הוא "ויקרא". על משמעות מילת מפתח זו מסביר הרבי מלובביץ': "בשמה של הפרשה – ויקרא - טמונה הוראה בעבודת האדם: בכל עת ובכל שעה קוראים לך ורודשים ממך: התעלה! לך מחיל אל חיל עבודתך!"
במילים אחרות "ויקרא" משמעותו קריאה – כמעט פקודה (מה שמחבר את שם הפרשה לשמה של הפרשה שלפניה, "פקודי") להפסיק לנוח על זרי דפנה ולשאוף להעלות יותר, מה שנקרא בלשון התורני "שטייגן". תמיד אפשר להעלות יותר בדרגה, אפילו שחשבת שהגעת לפסגה.
”דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קׇרְבָּ֖ן לַֽי-ה-ו-ה מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קׇרְבַּנְכֶֽם׃“
(ויקרא א', ב')
להדביל מתקופת בית המקדש, קשה לנו להתחבר למושג של קורבנות. זאת ועוד, המילה "קורבן" יש לו משמעות שלילית. ואולם, "קורבן" הוא משלון קירוב. כלומר, הקורבן מבטא תהליך של התקרבות בין אדם לקונו.
לכן החליפו חז"ל את עבודת הקורבנות בתפילות. הרבי מלובביץ' מסביר את עניין הקורבנות כך: לקיחת בהמה – על אדם לקחת את הבהמה שבו – כלומר את נפשו הבהמית, את נטיות הבהמיות והחומריות שבו – ולקרב אותן על הקב"ה.
אני מאחל לכל הקוראים שיישמעו את קריאת ההשכמה מ"ויקרא" ושיקריבו את הבהמה הפנימית – ובכך יגיעו לקירוב בינם לבין הקב"ה. שבת שלום
