פרשת השבוע
פרשה למעשה
וארא

החילוק בין האבות ומשה רבינו

בסוף פרשה הקודמת, פ' שמות, מוזכר שאלת משה רבינו ששאל את הקב"ה: "למה הרעות לעם הזה וגו'". ויש להבין איך יתכן שע"י השליחות של הקב"ה וע"י משה וגאולת מצרים, יצא עניין של "הרעות" – של רע, למרות שהשליחות היתה בעבור גאולת מצרים, גאולה שכולה טוב⁽¹⁾ראה תורה אור
וארא (נו, סע"ד).? ועוד, ע"י שליח הוא משה רבינו אשר כתוב עליו: "ותרא אותו כי טוב הוא", כולו טוב מאז לידתו⁽²⁾שמות ב, ב.
סוטה יג, א.
אור התורה שמות ע' ס ואילך.? והנה המשלח היה הקב"ה, "בכבודו ובעצמו"! מכיון שהיהודים במצרים היו בתוך המ"ט שערי טומאה⁽³⁾ז"ח ר"פ יתרו., וגאולתם לא יכלה לבא דרך סדר ההשתלשלות [באופן רגיל – מתרגם], אלא מהקב"ה לבד⁽⁴⁾ראה לקו"ת צו יב, ג., שהרי הוא כולו טוב וחסד ("בחי' עתיק", "לית שמאלא בהאי עתיקא"⁽⁵⁾זח"ג קכט, א.
ועייג"כ שם רפט, א.). לאור זאת השאלה היא, הואיל והשליחות ומכל שכן המשלח לבד כולם טובים – איך היה יכול לצאת מזאת עניין רע, "הרעות"? .

התשובה נמצאת בתחילת פרשתינו והקב"ה עצמו עונה אותה: ויאמר אליו אני הוי', וארא אל אברהם וגו' ושמי הוי' לא נודעתי להם וגם הקמתי וגו'": ענה ה' למשה שהיו לאברהם, יצחק ויעקב נסיונות הרבה – ואעפ"כ לא שאלו קשיות "חבל על דאבדין ולא משתכחין"⁽⁶⁾שמו"ר ו, ד.
סנהדרין קיא, א.
הובא ברש"י שמות ו, ט.. מעתה, אינו מובן למה דווקא משה רבינו שאל קשיא ולא האבות? הרי משה היה במדרגה יותר נעלה מאבותינו, הוא היה הדור השביעי אשר הוא יותר חביב⁽⁷⁾ויק"ר פכ"ט, יא.; ואם האבות לא שאלו, אז למה משה רבינו כן שאל?

והנה מספרת לנו כאן התורה עניין שלא בשבחו של משה ולכן צריכים להגיד שיש הכרח גמור להביא עניין זה בתורה – וזהו בכדי להורות לנו הוראה לכל או"א בכל דור ודור: שההנהגה אשר מקובלת אצל הקב"ה, זאת שעלינו לבחור הדרך של האבות בפרט, דהיינו לא לשאול שום קשיות.

והנה החילוק בין האבות ומשה רבינו הוא כדלהלן: המדרגה של משה היתה חכמה (כמו שמשה אמר על עצמו: "ונחנו מה" (ספר שמות, טז) – הוא היה שייך ל'מה' של חכמה), שע"י בחינה זאת נתנה התורה, שהיא חכמתו של הקב"ה, דרך משה; והעניין של האבות בערך למשה – זהו מדות: עבודתו של אברהם אבינו היתה בקו החסד כדכתיב "אברהם אוהבי"⁽⁸⁾ישעי' מא, ח. , והיה גומל חסד ג"כ לאנשים [זרים – מתרגם], בין בגשמיות, בין ברוחניות. עבודתו של יצחק אבינו היתה בעיקר בקו הגבורה, כדכתיב "ופחד יצחק"⁽⁹⁾בראשית לא, מב., עבד את ה' בפחד וביראה. ועבודתו של יעקב היתה בקו של תפארת, רחמים, שכולל חסד וגבורה, שאמר "אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק לא הי' לי"⁽¹⁰⁾בראשית, לא, מב.; איחד חסד עם גבורה ו"מטתו שלימה"⁽¹¹⁾דברים, ו, ד.. ובאיחוד מידות הזה אפשר לעמוד בכל נסיונות, בין עשירות בין בעניות. והעבודה לעבוד את ה' במידות האבות הורישו לכל ישראל.

על פי זה, שהאבות הם עניין של מידות ומשה רבינו הוא חכמה, נבין את הטעם שמשה, אשר היה במדרגה מעל האבות, שאל "למה הרעות". מפני שעניינו היה חכמה ושכל, הוא שאל את השאלה – כי טבעו השכל הוא להבין כל עניין, וכשבא דבר שאין לו טעם בשכל, מפריע אותו להתקדם בעבודתו. וזו היתה שאלה של משה – הוא חיפש תשובה בכדי להמשיך בעבודה שלו (העבודה של חכמה דקדושה)⁽¹²⁾הנ"ל תרגום מאידיש מלקוטי שיחות,
חלק ג', דפ' 854-857.. אבל עבודתינו היא לפי דוגמת האבות, דהיינו להמשיך בעבודת ה' ולא לשאול שום קשיות.