בעל הבית על החלק שלו בעולם
נקדים את פרשתינו במעשה שסיפר הרבי מיליובאוויטש זי"ע לרגל כ' מרחשון, יום הולדתו של האדמו"ר הרש"ב. הרש"ב נ"ע – אביו של אדמו"ר הריי"צ, היה נוהג להיכנס כל כ' מרחשון, ביום הולדת שלו לסבא, כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, בכדי לבקש ברכה. פעם אחת הרש"ב נכנס (כשהוא היה בגיל ארבע או חמש) בבכי. שאל אותו הצמח צדק: "למה אתה בוכה?" ענה לו שהוא (הרש"ב) למד שהקב"ה הראה את עצמו לאברהם אבינו והוא בוכה למה הוא לא הראה את עצמו אליו. ענה לו הצ"צ כשיהודי, (נוסח אחר, צדיק), מחליט בגיל 99 שהוא צריך למול את עצמו, הוא ראוי שהקב"ה מראה את עצמו אליו.
גיל לא מה שכתוב בדרכון
הרש"ב סיפר אז את המעשה הזה לאדמו"ר הריי"צ, בן יחיד שלו, אשר אמר למסור אותו לעולם. ורואים מזה שיש למעשה הזה גם שייכות לכל יהודי. יש ללמוד ממנו שני דברים, מהשאלה ומהתשובה. כך אמר האדמו"ר הריי"צ: שהרי הגיל של יהודי לא מה שכתוב בדרכון. לפי הדרכון יכול להיות יהודי זקן, אבל בשנים רוחניים ואמתיים שלו, בקיום המצוות שלו הוא קטנצ'יק שמשחק תחת השולחן. וגם הוא יכול לדרוש שוב ושוב באופן חזק – כי זהו העניין של בכי, עניין שלמעלה משכל ומוחין אשר לא יכולים לסבול את זה יותר, ובאים דמעות – שהקב"ה יגלה את עצמו אליו כמו לאברהם אבינו.ה.
לדרוש שהקב"ה יגלה את עצמו
עוד, הוא יכול לדרוש שהקב"ה יגלה את עצמו אליו, כמו שהוא גילה את עצמו לאברהם אחר שהוא עשה המילה כי במצב זה היה "וירא אליו הוי". מובן שהגילוי של ה' אל אברהם אבינו אחר המילה היה הרבה יותר גבוה מקודם. ובגלל זה יכול כל יהודי אפילו מי ש"לא היגיע לחינוך" ברוחניות, גם לדרוש שהקב"ה יגלה את עצמו אליו כמו לאברהם אבינו במדרגה של אחר המילה.
עליו למול את עצמו
מתשובתו של הצ"צ אפשר ללמוד ש[הזכות של] כל יהודי לדרוש מה' שהוא יגלה את עצמו אליו, אך יש הקדמה אחת: הוא צריך לדעת שעליו למול את עצמו. ז.א. אין להסתכל על המעלות וחסרונות שלו, כי בכוח כל אחד יכול להגיע למדרגות הכי גבוהות כמו שנאמר (1)תנא דבי אלי' רבה פכ"ה. חייב כל אדם לומר: "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב?". ומכיוון שאברהם אבינו כאן נזכר ביחד עם בניו, מדובר כאן על מדרגה של אברהם אחר המילה. מכיוון זה, הוא צריך למול את עצמו. [ז.א. על כל יהודי לברר את העשר מידות הנשמה שלו.]
להשתנות זהו הקדמה להתעלות
אבל אלו אשר במדרגה הכי גבוהה (הצדיקים) גם חייבים למול את עצמם, שהרי כשיש אפילו רק ערלה דקה ביותר ברוחניות, זה יכול אחר הרבה השתלשלות לרדת עד דברים נמוכים. אבל בזה שיש ליהודי ביטול כללית והוא יודע שיש למול את עצמו, והוא יודע איך שהוא לא מספיק ויש לו להשתנות, הרי זוהי הקדמה להגיע למדרגה יותר גבוהה של "וירא אליו ה'", כמו אברהם אבינו אחר המילה, כשהוא קיבל את הה"א הנוסף, אומר לנו שהוא שלט על כל הכוחות אפילו על החמש חושים [כנגד המספר חמש של אות ה"א דהיינו ראיה, שמיעה, ריח, מישוש וטעם], שלפי הטבע אי אפשר לשלוט עליהם.
להאיר את החלק שלו בעולם
והנה צריך שהיהודי יתהפך בעל-הבית על כל החושים שלו אפילו על אלו שאי אפשר לשלוט עליהם לפי טבע. עוד, הוא יתהפך להיות בעל הבית על החלק שלו בעולם. צדיקים פועלים זיכוך אצל עצמם וג"כ פועלים זיכוך בחלקם בעולם. ע"י להיות בעל הבית על חושיו [ובזה שהוא אך ורק מרגיש מה שלמען עבודת הבורא], הוא גם יהיה בעל הבית על חלקו בעולם [ומאיר אותו], על כל הדברים שהוא צריך כדי לעבוד את ה', בין בני, בין חיי ובין מזוני – וכל זה יהיה רויחי.
(2)הנ"ל תרגום מהאידיש
בלקש"י חלק א,
דף 23-27.
הלכה למעשה
כיבוד אב ואם
היו אביו או אמו ישנים ומפתח חנותו של הבן תחת ראשיהם, אסור להקיצם משנתם, אע"פ שיפסיד רווח הרבה אבל אם יגיע רווח לאביו אם יקיצו, ואם לא יקיצו יצטער על מניעת הרווח, מצוה להקיצו, כיוון שישמח בזה. וכן מצווה להקיצו ללכת לבית-הכנסת או לשאר דבר מצוה, מפני שכולם חייבים בכבוד המקום ברוך הוא.
(קצש"ע)
הנהגה למעשה
ה-48 דברים בהם נקנית התורה:
13. ישוב: כשנשאל שאלה, יתישב ולא יענה מיד.
14. מקרא ומשנה: לדעת היטב את כל התנ"ך עם פירושים גדולים. ג"כ משנה שהיא היסוד ללימוד הגמרא ולכל.
15. מיעוט שינה: [הרבה שינה עושה עצל ומתרחק אותו מהעולם].
16.מיעוט סחורה: [לקבוע עיתים קבועים ללימוד ומרוויח רק מה שהוא צריך והעיקר זמן לתת ללימוד התורה].
(מעם לועז, אבות, פרק ו')
מעשה זוטא
ספר לילדך
סיפר ר' ישראל מרוז'ין: כפרי פעם בא עם אשתו למגיד ממעזריטש לבקש עזרתו ללדת. אמר המגיד: "קודם שלם לי 52 מטבעות זהב. היו לו רק 21, והמגיד סירב. הכפרי עזב וחזר עם עוד 20 מטבעות זהב ואמר: הנה, השולחן מלא עם כסף! שוב המגיד סירב ואמר "רק הסכום שאמרתי". ברוגז אמר הכפרי לאשתו: קחי את הכסף. ה' יעזור לנו בלי המגיד. מיד קם המגיד ואמר": זה מה שרציתי ליראות! שתשים את האמונה שלך בה' בלבד. שנה אח"כ האיש וזוגתו חגגו את הלידה של בנם הראשון. (המגיד ד' 86)
