פרשת השבוע
פרשה למעשה
ויצא

יעקב אבינו בונה את בית ישראל

פרשת השבוע שלנו מתחילה ב-"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", וחוזרת לסוף הסדרה הקודמת. והנה עניין בתורה שחוזר עליו כמה פעמים, היא הוראה לדורות לכל זמן ולכל מקום, כי התורה היא נצחית.¹הדרך מבאר שבע לחראן

על השם באר שבע התורה מביאה שני טעמים: א. על השבועה שנעשה אצל כריתות הברית בין אבימלך ואברהם אבינו, ב. על הבאר השביעי שחפרו אחר השלום עם אבימלך. שתי הטעמים אלו מציגים מצב של שלום אצל היהודים. אך "וילך חרנה", העניין הוא להיפך משלום, כדברי חז"ל "חרון [הוא מקום של] אף [כעס] של עולם".

ועל זה יש לשאול קושיה: הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוות בשפע – לאן שאנו פונים מוצאים או מצוות עשה וענפיה, או מהמצוות לא תעשה וענפיה. לא היה לו צריך לכל הפחות להוריד מאותנו את הדאגות, דאגת הגלות, דאגת הפרנסה וכו' וכן להקל עלינו את קיום המצוות? עוד, היה ראוי שלא היינו צריכים כלל להתעסק בענייני עולם, ואז נהיה פנויים לשבת באהלה של תורה ליום ולילה?.

והנה נלמד הוראה מיעקב אבינו. יעקב היה צריך לבנות את בית ישראל, ועזב את באר שבע, והוצרך לעזוב את הישיבות של שם ועבר וללכת אל חרן, "חרון אף של עולם", כפי שכתבנו לעיל. אך בכדי לבנות את ביתו הוא היה צריך להיות בבאר שבע, מקום של גילוי אלקות במוחש שבו קל לקיים את המצוות, ועבירות הם קשים, אבל בכדי לבנות את בית ישראל, יעקב הצטרך להגיע אל חרן דווקא, מקום של העלם והסתר של אלקות. היות ובחרן בו קל לעבור עבירות, וקיום המצוות הוא קשה, דווקא ע"י זה שיעקב אבינו עמד בניסיונותיו, הוא בנה את בית ישראל – "מטתו שלימה"⁽²⁾בראשית, מח, לא,
ברש"י. [למראות הסביבה לא כשרה לא יצא ממנו אפילו בן אחד רשע מכל ה12 שבטים.]

וזהו הוראה לכל אחד ואחד: דווקא ע"י הניסיונות שיש לו, וכשהיהודי עומד בהם, הוא בונה בית יהודי – בית בהיר וחם [בפרט – ובית ישראל בכלל]. והסדר לזה הוא בהמשך הסדרה: בשעה שיעקב היגיע לחרן הדבר הראשון שהוא עשה – ויפגע במקום – התפלל⁽³⁾ברכות כו, ב.
ב"ר סח, ט.. לכאורה, מפני שיצא בכדי למצוא את זיווגו בחרן, היה צריך בתחילה ללמוד את השפה והמנהגים של המקום, ללבוש לפי המקום וכו'..? .אבל התרחק מזה ועסק בתפילה. וזהו, כמו כל סיפורי התורה, הוראה לכל עם ישראל, בכל הדורות.

שהרי כאשר יהודי יוצא לבנות בית בישראל יוכל לחשוב: עד היום ישבתי ולמדתי תורה, עסקתי בתפילה ומצוות, אבל עכשיו כשאני יוצא לעולם, אצטרך לעזוב את זאת וללמוד ולהעתיק את מנהגי המדינה, חס ושלום, לרוץ אחרי יושבי המדינה וכו'.. ועל זה אומרים לו: לא. על מה הוא צריך להימסר – על "ויפגע במקום", זאת תפילה.

ואדרבה, עכשיו כל שכן הוא צריך להתפלל, יותר מאי פעם. כי כל תפילתו אשר הוא עסק בה עד עכשיו לא מספיקה יותר, שהרי הוא עכשיו במצב חדש, יוצא לעולם – לנסיונות בלא השוואה לאלו מקודם, והוא יצטרך לבקש מהקדוש ברוך הוא שיוכל לעמוד בנסיונותיו. ואם יעשה כן, לא יצא לבד, אלא יוכל להיות בטוח שהקב"ה ילווה אותו לכל הדרך. ⁽⁴⁾הנ"ל תרגום מלק"ש,
חלק א,
דפ' 60-61,
עם הוספותיו המחבר בסוגריים מרובעות