עגל הזהב
ובכן, מה קרה?
אחרי מעמד הר סיני ועשרת הדברות היה צורך בשאר המצוות להגיע על עם ישראל. ואולם, רק התורה שבכתה רק מרמזת על המצוות ללא פירוט, לדוגמה, בעניין הנחת תפילין:
שבועות עד שבועות (הוא מתן תורה)
מה עם כף אנו למדים מהפסוקים הנ"ל?
- וקשרתם – את מה? את כל התורה?
- לאות על ידיך – איזה יד?
- והיו לטוטפות בין עיניכם? באיזה צורה?
לאף שאלה מהנ"ל יש תשובה בתורה שבכתב אלא רק בתושב"ע. מה קרה בין קבלת התורה שבכתב לבין התורה שבע"פ?
בשבועות מתן תורה, כלומר – עשרת הדיברות. למחרת עלה משה רבינו להר סיני נשאר שם 40 יום – ולמד את כל התורה, כלומר את כל המצוות. בינתיים חיכה עם ישראל למוציא פיו בעניין זה – אך משה רבינו אינו בא ביום ה-40 (אלא למחרת). והעם המאוכזב עובד אלילים! עגל הזהב!
רצה הקדוש ברוך הוא להשמיד את עם ישראל ולבנות עם חדש מזרע משה רבינו.
ללא עמידה בכללי הטכס בפרטי פרטים – השם לא היה שולח את האש להדלקת הקטורה!
טוויסט בעלילה: משה רבינו חוזר להר סיני ומבקש כפרה ומחילה על חטא העגל – וה' מוחל לעם ישראל (אחרי 40 יום נוספים).
ואז שוב טוויסט בעלילה: מבקש משה רבינו מהקודש ברוך הוא שיגלה לו:
לבסוף מסכים הקדוש ברוך הוא לבקשת משה רבינו. זאת עף זאת, הוא מגלה לו את י"ג מידות הרחמים (שמות ל"ד ו' ז') – זאת ע"מ להגיב ברחמים אם וכאשר יחטאו היהודים שוב חו"ח.
זה המקום לשאול – האם העיתוי לבקשה גדולה זו היה נכון? להגלות תיכף ומיד לאחר מחילה וכפרה? ולמה הסכים הקדוש ברוך הוא? מה פשר שינוי הכיוון?
באש ובמים
מסביר הגר"א כי כאשר נוצר ידידות בין שני אנשים, אין לדעת אם ידידות זו יחזיק מים גם בתקופות של משבר. רק לאחר משבר וקרע – ואיחוי הקרע! – יודעים שזה חברות של אמת! מה שנקרא – באש ובמים...
וזה בדיוק מה שקרה פה!
משה רבינו לא היה בטוח אם הקדוש ברוך הוא יאהב את עמו גם בזמנים קשים ומשברי אמון (ואמונה). רק לאחר חטא העגל – ומחילת הקדוש ברוך הוא! – ה' מוכן לבקשה של משה רבינו להגלות לו. בהקשר זה צריך לראות גם את י"ג המידות.
מוסיף הגר"א שיש רמז לכך גם בתפילת שחרית:
אהבה היא אחת הרגשות הגדולים והחיוביות (אם לא "ה") שיש. רחמים היא תגובה – לאו דווקא טבעיות – למשהו שלילי . ורגש הרחמים גדול יותר מהאהבה – עובדה:
- רבה אהבתנו אך
- חמלה גדולה ויתרה
מה המסכנה המתבקשת: רק לאחר מחילה של חטא יודעים אנחנו כי אהבה גדולה מכל משבר.
שבת שלום ומבורך!
משה בולאג