השבוע אנו למדים על מעמד הר סיני ועשרת הדברות. הדיבר הראשון הינו:
”וַיְדַבֵּ֥ר יְ-הֹ-וָ֖-ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃“
(שמות כ"ה א'-ב') ”--- וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃“
(שמות כ"ה ח')
ב"ה ביאת משיח צדקנו: ייבנה בית המקדש בקרוב ובימינו. בית ראשון ושני - וכן המשכן נבנו מכסף (תרתי משמע) וזהב אשר נתרמו בהתנדבות ככתוב: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, ב) זה להבדיל ממחצית השקל ששימש לקניית קורבנות בית המקדש - והיה מס גולגולת (לכל זכר מעל גיל 20) חובה.
”זֶ֣ה יִתְּנ֗וּ כׇּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽי-ה-ֹוָֽ-ה׃ כֹּ֗ל הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְ-ה-ֹוָֽ-ה׃“
(שמות ל' י"ג-י"ד)
הדיבר השני אומר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה" ואולם, כיום מותר ליצור פסלים שהרי הם לא משמשים (לרוב) לעבודת אלילים. ובכל זאת, יש - ובצדק! - מספר רב של יהודים שמתנערים מזה, כי מדובר במעשה שפעם היה בו חשש של עבודת אלילים חו"ח. כלומר, יש בזה חוסר טעם גם עם אינו אסור.
המעניין הוא שארכיאולוגים מצאו הוכחה לשתי הגישות: מה שכבר לא אסור - מותר, ומה שפעם היה אסור, נשאר אסור.
ככתוב: לא תעשה לך פסל וכל תמונה. האם מדובר בתמונה במובן העכשווי? לא ולא - אז היה כתוב ציור. וציור - מותר! כלומר, התמונה המקראית היא גם כן סוג של פסל - רק לא מאבן אלא מחומר אחר (לגומא חמר)
נסכם:
- פסלים של אלילים הם פסולים - לא משנה מה החומר.
- פסלים שאינם מראים אלילים - מותר.
- ציורים - מותר.
והיום? כיום יש בתי כנסיות שבהם אין אפילו תמונה של אדם ובהמה (בבית המקדש דווקא היו). לעולם, יש בתי כנסיות שבהם שני אריות מחזיקים את לוחות הברית (כמו במשכן).
ומה עם הַכְּרֻבִים (כינוי לפסל בצורת זוג כרובים עשוי זהב שניצב מעל הכפורת המכסה את ארון הברית) במשכן? בקודש הקודשים?! מה שמזכיר פסל ותמונה?
למה הקדוש ברוך הוא אוסר משהו (פסלים ותמונות) בהחלט האיסור אך מתיר זאת בביתו?
הנה הספר: כידוע יש חוקים (שאין בהם הגיון אדם, כגון הלכות בשר וחלב או שילוח הכן) ויש משפטים (שיש בהם הגיון אדם, כגון לא תגנוב ולא תרצח).
אך - בכדי שהיהודים ישמרו את המצוות של המשפטים לא בגלל ההיגיון שבהם אלא בגלל עבודת ה' - צריך להיות גם אי-הגיון בהם, כלומר, משהו צריך להיות סתום.
דוגמה לכך: יש מצוות כיבוד אב ואם. אך מה אם האב נאף חו"ח? הילד הופך להיות ממזר שאסור להתחתן אתו - ובכל זאת חייב הילד בכיבוד אב ואם! זאת על אף שהאב הרס את חייו של הילד! (אציין שהאב צריך לעשות תשובה)
ולפי אותו הגיון - OR LACK THEREOF - יש איסור פסלים אך כְּרֻבִים במשכן!
שבת שלום ומבורך!
משה בולאג
