דם ושומן - בקורבנות ובחיים
- צריך לאסוף את דם הבהמה ולהקיז על המזבח. בנוסף, צריך להניח את הבשר על המזבח.
- קורבן עולה: מפשיטים את עור הבהמה (למעט של הראש) ומעניקים אותו לכוהנים. מקטירים את הקורבן במזבח.
- כל שאר הקרבנות - רק שמן יונח על המזבח.
- ואת יתר המנחה יאכל הכהן (או איש ירושלים) בחצר אוהל מועד תוך שהוא מקפיד שלא תחמיץ.
בקיצור אפשר להגיד שרק הדם והשמן יגיעו למזבח. והשאלה היא: מדוע?
אקדים ואומר את המובן מעליו (או שלא): הקדוש ברוך הוא לא צריך לא את הקורבנות שלנו ולא את התפילות שלנו - כמו שכתוב בתהילים: אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ, (תהילים נ, י"ב)
השערה:
- הדם מסמל את החיים, את התנועה והמהירות
- השומן, לעומת זאת, מסמל את ההפך: העצלות וחוסר תנועה.
דוגמה ל"שומן": לא התעורר חו"ח לתפילת הבוקר והנחת תפילין, והעדיף לישון.
דוגמה ל"דם": עשה עבירה חו"ח מתוך חולשה רגעית מבלי לחשוב, כלומר, בחיפזון.
מה יוליד יום - ומתי בכלל יום נגמר?
עוד נושא הקשור לקורבנות: השחיטה והקזת הדם חייב לעשותם ביום.
נשאלת השאלה: מהו יום? ומתי מסתיים יום?
על כך יש חילוקי דעת בתלמוד. מה לעשות עם חילוקי הדעות? לפי חכמי ספרד יש להעדיף את הפירוש המפורט יותר. לעומתם סבורים חכמי אשכנז כי אין להעדיף דעה מסוימת על פני דעה אחרת אלא יש לפתור את חילוקי הדעות.
במקרה הספציפי הזה: לפי מסכת שבת ל"ד, ב - ח"י דקות אחרי השקיעה כבר לילה. ואילו לפי מסכת פסחים צ"ד, א - רק 72 דקות אחרי שקיעה לילה!
לפי חכמי ספרד - מסכת שבת מפורטת יותר, והיא הקובעת. (כך שבן זכר הנולד 30 דקות אחרי שקיעה בין יום שישי לשבת - נחשב נולד בשבת, וכך ברית המילה בשבת לאחר מכן)
לא כך לפי חכמי אשכנז: מסכת שבת מתייחסת לקורבנות בלבד. וכך יום הלכתי מסתיים ח"י דקות אחרי שקיעה רק בהקשר לקורבנות. כל מצוות שאינם קשורות לקורבנות, כגון תפילין, לולב וברית מילה - לפי פסחים, כלומר 72 דקות אחרי שקיעה! (אותו בן זכר הנולד 30 דקות אחרי שקיעה בין יום שישי לשבת - נולד בערב שבת, ולפיכך ברית המילה שלו ביום שישי, לא בשבת).
לסיכום על שני הנושאים: בדומה למה שכתוב בקהלת, יש זמן (וגם קצב) לכל דבר.
שבת שלום ומבורך!
משה בולאג
