משנכנס אדר - מרבים בשמחה.
משנכנסים למשכן - מרבים לדבר עליו.
כשאוהבים מישהו או משהו, מרבים לדבר עליו. כשלא, אז נהפוך הוא: "כן", "לא" וכו' מספיק…
זהו הסבר למה בפרשת ויקהל - כאשר משה רבינו מעביר את הציווי האולקי לבנות משכן אותו קיבל קודם מה' (פרשות תרומה ותצווה) לעם ישראל. השבוע אני למדים על בניית המשכן.
לא פחות מט"ו (15) פעמים כתוב כאשר ציווה ה' את משה
מרבים בשמחה, מרבים בדיבור על בניית המשכן ("לבנות ולהיבנות" כבר אמרנו?). מדוע? התשובה נמצאת בחטא עגל הזהב.
עגל הזהב - או: הגנב שמנקה את הדירה שעליה פרץ
כידוע אמר עם ישראל על עגל הזהב (אותו זהב שאספו בעצמם):
האמנם? איך אפשר להאמין באמת ובתמים שעגל שרק עכשיו בנו אותו הוציא את עם ישראל מארץ מצרים?
אומר ה"בית הלוי" (הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל) כך: כל דור מצרים גדל בין עובדי אלילים. הרעיון של אל כל יכול שברא את העולם, ואפילו את הזמן, היה "גדול עליהם". לכן עם ישראל סמך על משה רבינו. כאשר "נעלם" (עלה להר סיני ל-40 יום), הדבר ערער את אמונם. והם חיפשו ERSATZ, סמל שיחליף את משה רבינו והנהגתו.
זה כשלעצמו אינו עבודה אלילים! הרי בזמן שהמשכן עמד על תילו, לכהן הגדול חושן משפט אשר פירש את דברי אלוקים חיים.
במילים אחרות: איסוף הזהב אינו נחשב חטא! ולעם ישראל כוונות טובות היו!
אומר ה"בית הלוי": כשמישהו נכנס ללא רשות לדירה של מישהו אחר ומנקה את הרצפה - מעשה הטוב (ניקיון) לא מחפר על מעשה הרע (פריצה). כך בדירות פרטיות, על אחת כמה וכמה בארמון המלך!
ובניית המשכן ללא ציווי אלוקי - משל פריצה לארמון המלך, מלך העולם!
כך שגם בכוונת עם ישראל לשמש בעגל הזהב כסמל בלבד - סמל לקדוש ברוך הוא - הדבר פסול!
עובדה: תיכף ומיד התחיל עם ישראל להאמין כי לעגל הזהב כוחות כשלעצמו ואף הקריבו לו קורבנות - שזה עבודת אלילים גרידא!
השאר ידוע: משה רבינו היה צריך לבקש כפרה ומחילה פעמיים ולעלות להר סיני פעמיים במשך 40 יום כל פעם - ורק כשירד ביום הכיפורים, נמחל עם ישראל - וקיבל ציווי בניית המשכן!
ופה אנחנו סוגרים מעגל: רק כשנבנה המשכן בראש חודש ניסן - היה צורך להסביר למה המשכן נחשב מצווה, ולהבדיל - למה עגל הזהב לאו!
ולכן כתוב "כאשר ציווה ה' את משה" ט"ו פעמים!
שבת שלום ומבורך!
משה בולאג