פוסט אורח: הלכה ויודאיקה גנובה
יוסי ברנדס
מעט רקע.
ברנדס תושב פ"ת אב לחמשה, חסיד מודז'יץ, יליד הארץ, אבי נולד בבלגיה ובעקבות הסבא הרב הנגיד רבי יעקב ברנדס ע"ה שהיה מיקירי הקהילה האנטוורפאית הנכבדה, היינו מבקרים תכופות וממושכות באנטוורפן, בביתו של סבי שהיה עמוס שכיות חמדה עתיקות ומרהיבות מכל רחבי אירופה. שם התפתחה לראשונה ההערכה והאהבה לחפצי אומנות ויודאיקה. השהיה התכופה באירופה חשפה אותי לחפצי אומנות רבים ולסטנדט גבוה במיוחד של שירות ונעימות.
אך טבעי, שכפועל יוצא ומתוך רכשי כבוד, בבואי להקים את העסק השתדלתי שהאפיון יחלחל ויקרין גם על בית המכירות, הדברים באים לידי ביטוי בקשר הנעים, וביחס המוקפד לצד האמינות ותחושת השליחות שאנו חשים עם לקוחותינו בארץ ובתפוצות העסק: Memories Judaica .
העסק הוקם לפני כשנתיים ותודה לאל קנינו שם טוב ומוניטין של אמינות חיש מהר, וזרם המתענינים שפונים שנטפל בעזבונות שהגיעו לידם או באוספיהם הולך ועולה , כמו"כ מעגל הרוכשים מתרחב ומונה אלפי לקוחות מרוצים כן ירבו.
המכירה הפומבית הבאה שבה תוכלו להשתתף ברחבי העולם היא ב-15 בספטמבר. הנה הקטלוג.
מספר נגיעות במישור ההלכתי קנייה ומסחר בחפצי יודאיקה גנובים
שאלה:
סוחר עתיקות שקנה חפצי יודאיקה מאנשים מפוקפקים, אם אפשר לסחור בהם, ומה יהא הדין בפריט שנמכר כבר והקונה מגלה שהינו גנוב.
תשובה:
עצם הקניה מאדם מפוקפק שכמעט ברור באופן ודאי שחפצי יודאיקה לא באו אליו בירושה... הינה בעייתית בכל מקרה מצד הדין ש"אסור לסייע בידי עוברי עבירה", ולכן עצם הקנייה ממנו אסורה כמאמר התלמודי המפורסם "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב1תלמוד בבלי,
מסכת גיטין,
דף מ"ה, עמוד א"
, כלומר אם לעכבר לא היה חור להטמין את גניבתו – הוא לא היה גונב, ולכן נחשב ה"חור" כגנב – ובמקרה שלנו סוחר העתיקות שקונה מן ה"עכבר" – דהיינו הגנב.
במקרים מסוימים יהיה אף איסור גזל ממש לקנות את החפץ (כגון שהבעלים לא התייאשו עדיין).
כל זה כשהאדם בא לשאול לפני הקנייה כאמור.
המקרה השכיח יותר הינו כשפריט היודאיקה כבר מוצג למכירה פומבית או אפילו כבר נמכר, ואז מגלים הבעלים שזה הוא החפץ שנגנב מהם בעבר, במקרה כזה ישנה תקנת חכמים מיוחדת שמקורה בסוף מסכת בבא קמא2קט"ו. ובהרחבה בשו"ע חו"מ3סימן שנ"ו, התקנה היא שאף אם יוכיח הנגנב שחפץ זה היה בבעלותו ונגנב ממנו, מכל מקום אם ירצה לקבלו בחזרה עליו לשלם לרוכש את הסכום אותו שילם עבור החפץ, תקנה זאת נקראת בלשון חז"ל "תקנת השוק", כלומר בכדי שאנשים לא יפסידו את כספם כשהניחו אותו בטעות על קרן הצבי.
אמרנו "בטעות" מכיון שלתקנה זאת יש הסתייגות חשובה, "תקנת השוק" לא נאמרה כשהקונה קנה את החפץ מ"גנב מפורסם", במקרה כזה עליו להשיב את הגזלה לבעלים בלא תשלום מצד הבעלים, משום ש"איהו דאפסיד אנפשיה", כלומר, לא היה לו לקנות חפץ מאדם שידוע כגנב ולכן קיימת סבירות גבוהה שגם החפץ הינו גזול.
נחלקו הראשונים (רש"י והטור) בעניין רכישה שהתבררה בדיעבד כגנובה וחלה בה "תקנת השוק" כאמור.
יוסי ברנדס עם האדמו"ר ממודזיץ במהלך ביקור
האם יכול הקונה לדרוש את התשלום מהנגנב טרם שהוא מחזיר את החפץ (למשל, במקרה שהקונה חושש שהבעלים לא ישלמו לו. (הרחבה: סיבת שיטתם של הראשונים שלא יוכל לעשות זאת הינה מכיוון שה"תשלום" של הבעלים אינו כקניה רגילה, בעיקרון היה הרי הבעלים צריך לקבל לידיו את הגניבה ללא תשלום מציידו, ויתבע הקונה את הגנב, אלא שתיקנו חז"ל תקנה נפרדת שהבעלים צריך לשלם עבור החפץ, ואם כן חיובו של הקונה להחזיר את החפץ לבעליו האמתיים, בנפרד מכך יכול הוא לתבוע את הבעלים לקיים את תקנת חז"ל ולשלם לו.
השיטה החולקת סוברת לעומת זאת, שהתקנה הייתה לכתחילה שעל הבעלים "לקנות" שוב את החפץ מהרוכש, אם ירצו, ולפיכך עליהם לשלם כמו בכל קנייה רגילה – (לפני קבלתו).
ההכרעה להלכה היא שאין הבעלים (הנגנב) יכול לחייב את הרוכש לתת לו את החפץ אלא אם הוא ישלם תחילה את הסכום אותו שילם הרוכש וכפי "תקנת השוק".
בסיכום: קיים איסור לקנות מ"גנב מפורסם" כל חפץ שהוא, בפרט חפצי יודאיקה מאנשים שקרוב לוודאי שהשיגו אותם בגניבה.
חפץ שלאחר קנייתו התברר שהוא היה גנוב והוא לא נקנה ישירות מ"גנב מפורסם", חל חיוב להשיבם לבעלים, אך הבעלים צריכים לשלם לרוכש תחילה את מלוא הסכום אותו שילם עבורו.
ההגדה המצוירת "מעלה בית חורין"
שהודפסה באמסטרדם תק"ע
כמובן כל האמור לעיל הינו לאחר שה"נגנב" יוכיח למעלה מכל ספק שהחפץ היה שלו ונלקח ממנו שלא כדין "המוציא מחברו עליו הראיה".
מכירה לאספן שאינו שומר תומ"צ
למעשה זוהי שאלה מורכבת ועדינה, אך מעניין לציין שבעשור האחרון שאלה זו כמעט ואינה קיימת. משום שההתעניינות של שומרי תורה ומצוות בפריטי יודאיקה עתיקים עלתה בצורה כזאת משמעותית שהמציאות בשטח היא שעל פי רוב יקשה על אספן שאינו שומר תומ"צ להתחרות במחיר אותו יציע חברו הדתי/חרדי, והמדובר בעשרות ולפעמים במאות(!) אחוזים של הפרש.
קיימות אמנם ספריות נחשבות, בראשם הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית בירושלים, שיקנו במחירים גבוהים מאוד ספרי קודש נדירים שאין ברשותם, אך במקומות כאלו הספרים נשמרים ככבוד רב, ואף יש מהם תועלת חשובה ביותר כשמכונים להוצאות ספרים וחוקרים ורבנים יידועי שם משתמשים באוצרותיהם.
כשמדובר על כלי יודאיקה כגון חנוכיות עתיקות, מגדלי בשמים וכדומה, כאן באמת השוק רחב יותר אך כאן אין מניעה הלכתית כלל למכרם למי שאינו שומר תורה ומצוות מאחר שאין חיוב של שמירה או גניזה על חפצים אלו אף אם הם שימשו למצווה במשך שנים רבות.
האם משמש לאספנות בלבד
כמובן לרוב השימוש הינו אספני במהותו, אך ישנם פריטים הנקנים במיוחד לשימוש, הדבר נכון בעיקר בפריטי חסידות, לדוגמא, ספרי חסידות במהדורתם הראשונה חשובים מאוד בקהילות חסידים, וישנם אדמו"רים שבזמנים מיוחדים ובעיתות רצון עושים בהם שימוש (למשל האדמו"ר מצאנז שנושא דרשה לפני התקיעות, אם הוא יזכיר את ה"בני יששכר" הוא יקרא אותו מתוך ה"דפוס ראשון" שבגנזיו), אותו דבר בקשר לדפוסי סלאוויטא וזיטאמיר של האחים שפירא שנודעו בקדושתם נחשבים לספרי סגולה, למשל לקרוא תהלים מתוך "תהלים סלאוויטא", מחירו של ספר תהלים כזה עשוי להגיע ל10000 דולר.
גם חפצים של צדיקים משמשים לפעמים ובחתונות חסידיות נפוץ לראות את החתן לובש כפה/קיטל/גרטל או לבוש אחר של צדיק מדור קדום, ישנם גם אדמו"רים שבזמנים מיוחדים לובשים בגדי צדיקים מדורות עברו (למשל האדמו"ר מויז'ניץ ב"הושענא רבה" עוטה את כיפה ו"קיטל" מאבותיו הקדושים ה"אהבת שלום" וה"צמח צדיק" מקאסוב-ויז'ניץ).
למעשה אני מכיר גם אספנים שיבואו לבית הכנסת בראש השנה עם מחזור משנות הש' או שיסבו לליל הסדר עם ההגדה המצויירת "מעלה בית חורין" המיתולוגית שהודפסה באמסטרדם תק"ע (במכירה הפומבית הקרובה של ממוריז ישנה אחת כזאת, מהודרת יותר מכפי שהייתה עד היום במכירות פומביות אחרות), וכן כהנה כיד הדמיון (והאפשרות) הטובה עליהם.
שנתברך בחודש אלול עשיר באוצרות הרוח נזכה להיכנס לשנה הבאה בהכנה הראויה מתוך התקרבות אמיתתי לבורא עולם שנזכה לבטל רצוננו בפני רצונו ושלא יעכב השיעור שבעיסה.
ונזכה אנו ובנינו ללכת בדרכים ישרות בבריאות ושפע גשמי בכדי שנוכל להשקיע באוצר האמתי הוא הרוח וההתקרבות למי שאמר והיה העולם.
מהדורות מוקדמות וראשונות של יצירות יהדות חשובות, עותקי אגודה (שהיו שייכים לאישים ורבנים חשובים), סלאוויטה, ז'יטומר, מכתבי רבנים ועוד ועוד.
קישור לאתרי מכירות פומביות.
