בפרשת השבוע אנו למדים על כך שהיהודים מתכוננים לחצות את נהר הירדן כדי להגיע סוף סוף לארץ הקודש, לארץ ישראל. זאת לאחר שכבר נצחו את סיחון ואת עוג, שניהם ממזרח לנהר הירדן. מדרום לסיחון ועוג הייתה ארץ מואב, שאותה השם אסר מכיבוש כי תושביה היו צאצאיו של לוט אחיינו של אברהם אבינו.
על אף ידיעת איסור זו מנסה מלך מואב החדש לגרש את שכניו החדשים, דהיינו עם ישראל. לשם כך משכיר את שירותיו של בלעם שידוע לשמצה בעקבות קללותיו.
ואולם, בלעם בא לקלל ויצא מברך. כלומר, השם הופך את קללותיו לברכת מפיו, כולל אחת הברכות היפות והידועת:
”מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃ יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃“
(במדבר, ב"ד, ה'-ח')
פה יש עניין שלעתים בורח מהעין: אין עימות בין משה רבינו לבין בלעם!
לכן נשאלת השאלה איך שמע עם ישראל בכלל על מזימותיו של בלעם? והתשובה היא: אך ורק כאשר כותב משה רבינו את דברי ה'.
למה הדבר דומה? לאמירה המפורסמת בתהילים:
”הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל׃ “
(תהלים קכ"א ד')
עם ישראל מבקש סיוע וגיבוי בין-לאומי.
נשמע מוכר?
כלומר, גם כשיהודים נחים, לא נחים לא המוסד, לא השב"כ ומעל הכל, לא הקדוש ברוך הוא!
וזה קורה גם בימינו אנו, כמו לפני 20 שנה, כאשר מחבל חיבל – בעצמו בלבד!
הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל!
שבת שלום ומברוך
משה בולאג
