”שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר י-ה-ו֧-ה אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃“
(דברים ט"ז י"ח)
”וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר י-ה-ו֑-ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃ עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃“
(דברים י"ז י'-י"א)
יש שופטים (לא רק) בירושלים
אמנם מנחם בגין אמר את המשפט הזה ("יש שופטים בירושלים") אך היה זה משה רבינו בפרשת השבוע שלנו, פרשת "שופטים", שהקים את מערכת המשפט העברי הראשונה, להלן:
- בשאלה הלכתית – זכותו של כל יהודי לפנות לרב.
- בסכסוך בין שני יהודים אפשר לפנות לרב אחד (במידה ויש הסכמה על הסמכות הרבנית מועם שני הצדדים) אך נהוג לפנות לבין דין שהרכבו שלשה רבנים.
- בתקופת בית המקדש מכהנים כ"ג רבנים בבית הדין העירוני (של כל עיר).
- בבית המקדש התכנס בית הדין הגדול עם הרכב של לא פחות מ-70 רבנים (בגימטרייה האות עי"ן כשמו הוא זה, בנוסף הגימטרייה של 70 הינה "סוד", והמבין יבין).
- בתקופתו של בית שני – תקופתם של הנביאים חגי, זכריה ומלאכי – היה צורך בחקיקת חוקים. המחוקקים היו אנשי כנסת הגדולה – ובו חברים, כמו היום, 120 חברי כנסת אנשי כנסת הגדולה.
יש דין ויש דיין
חשוב לומר בהקשר זה כי כמעט ואין ערעור על פסק דין.
כך לדוגמה, ולהבדיל מהיום, תפקידה של בית המשפט העליון לא כללה ערעורים על פסקי דין קיימים אלא ליישוב חילוקי דעות בין אבנים לבין בתי דין. ומשהחליט בית הדין הגדול, החלטתו מתחייבת לכל יהודי ויהודי מעת פסק הדין. (יש לציין שבית הדין הגדול בעצמו דווקא כן יכול היה לשנות החלטה שלו עצמו. והיה גם תיקו: תישבי תיערץ קושיות ובעיות)
עשה לך רב
עיקרון זה (של "עשה לך רב") אומר שאפשר לבחור רב שמבין לליבו של המבקש את עצתו ואת פסיקתו. אך מהרגע שבחרת – לא נהוג לעשות SHOPPING. למה הדבר דומה? לרופא המשפחה – גם אותו לא מחליפים כל שני וחמישי..
זאת ועוד, גם בסכסוך בין שני צדדים (או יותר) יש לנאשם את הזכות לבחור את בית הדין שלו.
ואולם, כתוב גם:
עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ – תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים י"ז, י"א)
בסכסוך בין שני אנשים, זכותו של הנאשם לבחור את בית המשפט
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך – ימין ושמאל, כלומר לא כתוב "לא ימין ולא שמאל". מה פשר ההבדל הקטן אך גדול הזה? שצריך לקבל את הדין אפילו אם הרב קורא לימין שמאל ולהפך. לפי רש"י זהו רצון ה', בדומה לנסתרות דרכי ה'.
בהקשר יש בדיחה על אדם שחיפש לעצמו רב – אמנם מצא רבנים שאמרו שמאל על ימין וימין על שמאל, אך טרם מצא רב שאמר ימין על ימין ושמאל על שמאל.
עשה לך רב – ולא תסור מן הדבר שיגיד לך
זה אם כן סיכום הדברים: אמנם יש זכות בחירה לרב אך משבחרת, תקבל את סמכותו ללא עוררין!
שבת שלום
משה בולאג
