פרשת ויגש
תשובה, ציונות, התבוללות וחיסון רוחני
חנוכה כבר הסתיים, אבל פרשת השבוע ויגש ממשיך לעסוק בנושאי חג החנוכה שהם נושאים יהודיים גדולים מאוד: התבוללות מול התוודות ליהדות ולישראל, וכן תשובה.
התבוללות מול שמע ישראל
נתחיל דווקא בסוף הפרשה, שבה יעקב אבינו רואה את בנו יוסף לאחר 22 שנים - ואומר "שמע ישראל" – דווקא בגלות המצרית, מקום של עבודת אלילים שבו הפרעה נחשב אליל .
זה ההיפך מהתבוללות - בדיוק במקום שבו הוא מיעוט, יעקב אבינו מצהיר כי הוא יהודי, ללא מורא וללא משוא פנים. ובדומה ליוונים מסיפור החנוכה גם המצרים מפרשת השבוע ניסו להשמיד את העם היהודי (היוונים באפן רוחני לעומת המצרים שניסו להשמידנו באפן גשמי).
עלייה וירידה
המפגש עם יוסף מוביל את העם היהודי לעבור מארץ ישראל למצרים. זה לא מכונה פשוט הגירה, אלא ירידה, כלומר כנגד עלייה.
הרבה לפני הציונות המודרנית, הקב"ה השתמש כאן במונחי היסוד של הטרמינולוגיה הציונית – עד ימינו אנו: עלייה וירידה.
נחזור לתחילת הפרשה: המפגש בין יוסף לאחיו התרחש בפרשה האחרונה – אולם יוסף מתגלה רק כעת לאחיו.
השאלה היא מדוע?
הסיבה לכך היא שהאחים צריכים קודם כל לעשות תשובה. וזה אומר, כל שלבי התשובה: קודם כל, עליהם להצטער ולהתנער בכנות על מה שהם עשו (מכירת אחיהם לעבדות) – ולהודות באשמתם. או כדברי אחיו של יוסף:
ואולם, צעד זה בלבד לא מספיק - כדי לעשות תשובה, צריך לחזור מהחטא ולבחור בדרך הישיר בפעם הבא. וזה בדיוק מה שעושה יהודה: לאחר שיוסף (כמתחזה לשליט מצרים) מצווה על האחים להביא אליו את אחיהם הקטן בנימין, כדי שיוכל לזרוק אותו לכלא, יהודה ומציע את עצמו במקומו.
ורק אז הושלם התשובה, ומתחיל התיקון, כנאמר:
חיסון
ולנושאי אקטואלי שנרמז גם כן: חיסון.
נכון שאברהם אבינו הוא מיסדו של עם ישראל, כך רק השבטים (יוסף ואחיו) הופכים את סיפור המשפחה לסיפור על עם. סיפורם של יוסף ואחיו הוא סיפור המעבר - וכאן אנו למדים עיקרון חשוב: ערבות הדדית.
לאחר מכן תהפוך לימים לעיקרון חשוב של העם היהודי. כנאמר:
זה, במובן מסוים, חיסון רוחני: אחיו של יוסף קיבלו מנה קטנה של מחלת הקנאה והשנאה שגרמה להם למכור את אחיהם. אבל אז הם פיתחו את הנוגדנים, אהבת אחים וערבות הדדית. וזה הובילם לתשובה ולתיקון.
שבת שלום
שנזכה לקבל חיסון רוחני ושנזכה לא רק לדעת על הערכים החשובים של פרשת השבוע, אלא אף לחיותם.