תעמולה?
אין לי הסבר אחר לנושא המרכזי של פרשת השבוע מאשר תעמולה.
אהרי מה קרה? הקדוש ברוך הוא הוציא את אברהם אבינו מאור כשדים (היא בבל, עירק של היום) לארץ ישראל. שם גרו הכנענים שהיו עסוקים בגירוש תושבי המקום (ראה רש"י על בראשית י"ב, ו'). ה' הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים את ארץ כנען לצאצאיו (שטרם נולדו לו) בעוד ת' (400) שנה (בראשית ט"ו, י"ג-י"ז)
כנ"ל גם ליצחק אבינו (בראשית כ"ו, ג) וליעקב אבינו (בראשית כ"ח, י"ג) השם מבטיח את ארץ ישראל.
זאת ועוד, הקדוש ברוך הוא מבטיח לבני ישראל את יציאת מצרים ואת כניסתם לארץ זבת חלב ודבש (שמות ג', י"ז). בהערת שוליים אוסיף כי מדובר בחלק עיזים ודבש תמרים.
למה הדבר דומה? לחשדנות של אזרח מערב אירופאי ש"מובטחת" לו להגר ל"ארץ מובטחת" ושמו צפון קוריאה! להבדיל היה מסחר פעיל מאוד בין כנען ומצרים - והיהודים ידעו שתהיה זו זכות - ולא נטל! - לעלות לארץ ישראל!
מרגילים מוציא דיבת הארץ
כאמור, הבטיח ה' לעם ישראל את יציאת מצרים, את מתן תורה, הוריד אש מהשמיים למשכן - ועכשיו עמדו בני ישראל להיכנס לארץ המובטחת.
ופה - טויסט בעלילה! בני ישראל פנו למשה רבינו וסירבו להמשיך לארץ ישראל, עד אשר יהיו הוכחות באשר לאיכות המקום.
למה הדבר דומה? לבעל שמבטיח מתנה גדולה ליום הולדת עגול של אשתו - ורגע לפני שהאישה מסירה את האריזה - היא לוקחת את המתנה למומחה כדי לבדוק שהמתנה בעלת ערך אמיתי. היש השפלה גדולה מזו?
נשאלת השאלה: איך העזו היהודים לבקש חוות דעת על ארץ ישראל כשידעו שמדובר במתנה אלוקית? וזאת לאחר שהקדוש ברוך הוא הוכיח להם את אהבתו אליהם? במילה אחת: תעמולה!
בני ישראל נפלו קורבן לתעמולה, תעמולה זולה ולא מתוחכמת. אין לי הסבר אחר!
הסוף המר של הסיפור הזה הוא פרשת המרגלים (י"ב מספר). עשרה מרגלים (מתוך שניים עשר) הוציאו את דיבת הארץ רעה, אמרו שמדובר ב"ארץ אוכלת יושביה". (כמובן רחוק שנות אור מהאמת, ראה רש"י על במדבר י"ג, ח"י). בכו היהודים לילה שלם (ליל ט' באב) באומרם שהשם רוצה במותם במדבר.
כתוצאה מכך אוסר הקדוש ברוך הוא את כניסת דור המדבר לארץ ישראל!
עוד טויסט בעלילה
ואז - עוד טויסט בעלילה. בבוקר למחרת מתהפכת דעתם של חברי קבוצה אחת מתוך היהודים - הם מודים בטעותם ומנסים לכבוש את כנען!
ומשה רבינו מזהירם - אם היו מתכננים לעשות כך לפני חטא המרגלים, אז בוודאי היו מנצחים בעזרת ה'. אך ללא סיוע (השם מונע כניסת דור המדבר לארץ כנען) - אין להם סיכוי. קבוצה קטנה מנסה בכ"ז ומובסת.
השאלה ברורה מאליה: רק לפני יומיים הם היו משוכנעים שצבא גדול של 600 אלף חיילים, בין גילאי 20 עד 60 לא יוכל לכבוש את כנען - ופתאום קבוצה קטנה בהרבה אמורה להצליח? התשובה: הנקודה המרכזית היא בעזרת ה' - כפי שאנו למדים בחנוכה, החשמונאים הביסו את יוון - מעצמת על באותם ימים אך ורק בעזרת ה'.
מה קרה פה?
ערפל
הערפל הוא אחד הכלים של היצר הרע.
הוא מייצר ערפול כל כך גדול שאי אפשר לראות שני מטר קדימה. מה שברור מאליו כביכול - לא ברור כלל וכלל. הרי היה אפשר לראות ולהבין שה' מביס את מצרים - עוד מעצמת על - ומטביע אותם כשניסו לרדוף אחרי בני ישראל!
ה' יכול היה להביס את הכנענים במכה אחת אבל בני ישראל לא ראו ולא קלטו את זה בגלל הערפל.
הם הופתעו מהעונש שה' נתן להם וזה פקח את עיניהם ופיזר את הערפל. הזעזוע הזה איפשר להם לחזור לשפיות ואפילו היו מוכנים להילחם מעטים מול רבים. אם אחד מאתנו לוקה בערפול של היצר הרע, הפתרון לא קשה. צריך זעזוע ונענוע – אמירת "עד כאן!" אמורה להספיק ואז חוזרת הראייה הצלולה.
יעקב נהג כך עם בנו יוסף וצעק עליו כדי שיפסיק לספר את חלומותיו לאחיו.
וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו (בראשית, ל"ו, י')
אחיו של יוסף חשבו כי הוא סובל משיגעון גדלות. אך אביו ידע טוב יותר ויגער בו כדי להשמיד את הערפל. (אמנם יעקב אבינו אכן ידע שיוסף לא סובל משיגעון גדלות אך היה צריך להרגיע את אחיו) לסיכום: כשאתה מכיר את האויב - זה כבר חצי ניצחון.
שבת שלום ומבורך!
משה בולאג
