פרשת: אמור
פרשת השבוע עוסקת בעבודת הכהנים בבית המקדש ובקדושה ובטומאה, כולל טומאת המת. בנוסף אנו למדים על הקשר בין להזהיר לבין זוהר ועל מקרה אחד שבו אפילו הכהן הגדול ביום הכיפורים חייב לעזוב את הכל ולטפל במת.
”וַיֹּ֤אמֶר י-ה-ו-ה אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃“
(ויקרא כ"א, א')
כהנים אינם מורשים להתקרב למתים. עד עצם היום הזה חל איסור על כהן להיכנס לבית העלמין.
למה? הסבר אחד הוא פולחן המתים בתרבות המצרית (תהלוכות, קבורות עם חפצים אישיים וכמובן חניטה).
אך ואולם, ביהדות אינו נוהג לחלל את המוות, אלא לשרת את החיים. ובחרת בחיים!
”וַיֹּ֤אמֶר י-ה-ו-ה אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃“
(ויקרא כ"א, א')
מה המשמעות כפילות זה (אמר, ואמרת)? רש"י נותן כאן מסר חינוכי: מזהיר את הגדולים מפני הקטנים. על פי הפירוש החסידי, קיים קשר בין להזהיר ל זוהר. במילים אחרות, החינוך הוא לא רק "נו-נו-נו", אלא תמיד חייב לכלול זוהר, הארה ואהבה.
”וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֥א יִפְרֹֽם׃“
(ויקרא כ"א, י')
יש כאן תיאור של מסירות הנפש. בהקשר זה (על מסירות נפש, שבא לביטוי גם בשליחי חב"ד במקומות נידחים) דיבר הרבי מלובביץ' על מת מצווה (מת ללא קרובי משפחה, כלומר ללא אנשים שיכולים לטפל בהלווייתו). זוהי אחת המצוות החשובות ביותר.
ולראיה: אף על פי שלכהנים אסור להתקרב אל המתים, כהן, אפילו כהן גדול באמצע עבודת יום כיפור חייב לעזוב את הכל כדי לקיים את המצווה של מת מצווה.
למה? כי מסירות לטובתו של יהודי פשוט קודמת לכל דבר רוחנית, נשגבת ככל שתהיה.
שבת שלום
