פרשת: בהר
הפרשה שלנו מדבר על חשיבות של שבת לא רק בשבת ועל הונאה שלא קשורה ליחידה לחקירה הונאה. מה הכוח הטמון בשמיטה ולמה אי אפשר להגיד "בקטנה" בדיבור לא הולם..
”דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַי-ה-ו-ה׃“
(ויקרא כ"ה, ב')
ושבתה הארץ – הכוונה היא כמובן ל"שבת של האדמה", כלומר לשנת שמיטה. השנה אנחנו בשנת שמיטה שבה לא רק היבול נח אלא גם האדם – מקור רעיון ה-SABBATICAL.
וראו איזה פלא: כמו לחדד סכין, יוצאים אנו מחוזקים דווקא מכוח האתנחתא, בין אם מדובר בשבת השבועית ובין אם מדובר בשבת שבא פעם בשבע שנים.
”וְלֹ֤א תוֹנוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־עֲמִית֔וֹ וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י י-ה-ו-ה אֱלֹקֵיכֶֽם׃“
(ויקרא כ"ה, י"ז)
רש"י מסביר פה שלא מדובר בהונאה במובן הפלילי, אלא ב"הונאת דברים", כלומר בדיבור לא הולם, לשון הרע אפילו ב"קטנה". גם פה היצר הרע שולט – יש תחושה של שליטה, כוח, התנשאות, רמאות.
וצריך למנוע מהחטא כבר בשלב זה, בשלב ההתחלתי, שהשורשים האלה לא יגדלו להונאה של ממש. "ולא הונא איש את עמיתו"
שבת שלום
