”אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב׃“
(דברים א' א')
”וַיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם׃“
(דברים א' ג')
ספר דברים
מה נשתנה?
(את השורות הבאות אפשר לשיר במנגינה של סדר פסח)
מה נשתנה בספר דברים מכל ספרי החומש?
- שבכל ארבעת ספרי התורה הם דברי ה'.
- בספר דברים (ובספר דברים) כולו משה רבינו.
- שבכל ארבעת ספרי התורה כתוב "וַיֹּאמֶר י-ה-ו-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר"
- בספר דברים (ובספר דברים) כתוב "וַיְדַבֵּר י-ה-ו-ה אֵלַי לֵאמֹר"
בצאת ישראל ממצרים...
...ישבו היהודים בסוכות דווקא בחג הפסח. מעבר לזה ולצערנו אנו קוראים על התנהגות של כפוי טובה, שהרי אע"פ שהקדוש ברוך הוא דואג ליהודים, לא שמרו היהודים מצוות. זאת אף זאת, הייתה זאת תקופה של עבירות. את זה משה רבינו מזכיר בנאום הפרידה שלו. בפרק ד' מגיע למסכנה שעל עם ישראל לשמור מצוות ולהימנע מעבירות.
כל זה עטוף בסיפורים שמראים ליהודים את הכדאיות להיות יהודי טוב....
איפה היינו?
כפי שצוין בפסוק ג', מתחיל משה רבינו בראש חודש שבט. תאריך פטירתו לא צוין בתורה שבכתב, אך לפי התושב"ע היה זה בשבע באדר, 40 שנה לאחר יציאת מצרים.
מה לגבי מיקום? דווקא יש דיוק יתר, כדלקמן:
- בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
- בַּמִּדְבָּר
- בָּעֲרָבָה
- מוֹל סוּף
- בֵּין פָּארָן
- וּבֵין תֹּפֶל
- וְלָבָן
- וַחֲצֵרֹת
- וְדִי זָהָב
מה פשר הפירוט הזה? רש"י לומר, לא המיקום הוא החשוב אלא מה שקרה שם, כלומר, המיקום הוא רמז לעבירות שאותן ביצעו בני ישראל בה.
מיקום
מעשה
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
(במקרה זה המיקום אינו רמז למעשה)
בַּמִּדְבָּר
תלונה על רעב במדבר (במקום בקשת מן משמים):
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.1שמות ט"ז, ג'
בָּעֲרָבָה
מקום שבו פיתתו בנות מואב את בני ישראל:
וַוַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב. 2במדבר כ"ה א'
מוֹל סוּף
תלונה בעת קריעת ים סוף:
וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. 3שמות י"ד, י"א
בֵּין פָּארָן
פרשת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה:
ווַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן 4במדבר י"ג ג' עַל-פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.
וּבֵין תֹּפֶל ...
... וְלָבָן
פה לא מדובר במיקום אלא במעשה של הלבנת ברבים (תפל) של מן (לבן)
וַחֲצֵרֹת
פרשת קורח
וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה, וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת. וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת, וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה.5במדבר ל"ג י"ז – י"ח
וְדִי זָהָב
משפע של זהב בנו בני ישראל את עגל הזהב
רמז דק?>
למה רומז משה רבינו את העבירות הללו במקום להגידם במפורש?
רש"י לומר מפאת כבודו של עם ישראל. ואולם, החל מפסוק ט' משה רבינו מפסיק לרמוז ומתחיל להביא ביקורת במפורש.
מה פשר העניין? שתי תשובות אפשריות:
- לעומת האמרה המפורסמת, אנו דווקא כן שופטים ספר לפי הכריכה, כלומר קוראים בעיקר את הכותרת. לפיכך הכותרת רק מרמזת על חומרת המצב.
- "שם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" 6בתלמוד בבלי,
יבמות · ס“ה ב‘ במילים אחרות: החוב הוא התיקון, התשובה. ולכן צריך לעטוף ביקורת ב"צמר גפן" כדי לשמור על כבודו של מי שעשה עבירה – כך הוא יהיה מוכן לעשות תשובה. אם מלבינים את פניו ברבים, אין הוא פנוי לשינוי התנהגותו.
בנימה אופטימית זו – שבת שלום
משה בולאג
