לעניות דעתי, המסר העיקרי של פרשת השבוע הינו:
”רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ
וַעֲצַת יְ-ה-וָ-ה הִיא תָקוּם.“(משלי י”ט כ”א)
וּמִמַּכָּה עַצְמָהּ מְתַקֵּן רְטִיָּה [קישור]
לא רק נסתרות דרכי ה': המכה והמתקן – חד הם!
דוגמה לכך היא סיפורו על חלום יוסף (פעמיים) כי יהפוך למלך מצרים. כשיוסף מספר לאחיו על החלום הראשון, צוחקים עליו. שגעון גדלות! אך בפעם השנייה כשהוא חולם שאביו ואמו ישתחוו מפניו – מבינים אחיו של יוסף שמדובר בנבואה.
כדי למנוע את הנבואה מוכרים אחיו את יוסף לעבדות. שהרי לא ייתכן כי עבד ימלוך!
ואולם, בדיוק זה קרה. זאת אף זאת, מכירת יוסף לעבדות היא-היא הגורם שמגשים את חלומו.
סוף מעשה כמחשבה תחילה?
בדומה לסיפור על יוסף גם הסיפור השני של פרשת השבוע: שני בניו של יהודה (ער ואונן) מתחתנים עם תמר ומתים עקב חטאם. יהודה מאשים (שלא בצדק) את תמר בהבאת אסון על בעליה. הוא מבטיח לה את בנו שלה, כמובן בתור המחאה ללא כיסוי. תוכניתו למנוע מכל גבר להינשא לתמר.
בסופו של דבר תמר הרה מלא אחר מאשר יהודה בכבודו ובעצמו ויולדת תאומים, כולל אב אבותיו של דוד המלך!
אשת פוטיפר כבר אמרנו?
בסיפור השלישי בפרשת השבוע יוסף הוא עבד של אדונו פוטיפר. אשת פוטיפר אמנם יודעת שיהיו לא צאצאים מיוסף אך נוקמת לו אחרי שהוא לא עונה לחיזוריה [רש"י בראשית ל"ט א'] - היא מלבינה את פניו אצל בעלה בתקווה שהאחרון יהרוג את יוסף.
בסוף פוטיפר חושד שהאשמות שלו אינן נכונות ובמקום להרוג את יוסף כולא אותה בכלא המלכותית. יוסף פוגש שם את האופה וספק היין של חצר המלך. בעקבות פגישה זו יוסף משוחרר ומתחתן עם אסנת – בתו של פוטיפר!
כלומר, התוכנית למניעת היעוד מוביל ליעוד!
המסקנה: צריך למנוע מיצר הרע (במיוחד הכעס) להשתלת על האדם ולמנוע תוכניות נקם: שהרי, אם האחר ראוי לעונש, יקבל מהשם גם ללא תוכניות הנקם. ואם איננו ראוי, נהפוך הוא יקרה.
רק אמונה בה' מרגיע אותנו ומכוון את האנרגיה שלנו למעשים טובים.
שבת שלום ומבורך
משה בולאג
